א'קכה

והנה בחי' עונג הנ"ל הגם שהוא עונג עצמי ופשוט, מ"מ ה"ה העונג מכל אשר עשה כו' היינו מטוב העשי' והעבודה והביטול ביותר כו', ועם היות שאינו מורכב בזה והיינו שהעונג הוא שמתענג בעצמותו כבי' בבחי' עצמות עתיק כו', מ"מ הרי לולא טוב העבודה לא הי' העונג הזה, וא"כ אין זה בבחי' מנוחה עצמי' שמצ"ע ממש, ובהכרח לומר שיש מנוחה בעצם שאינו תלוי בשום דבר כלל והיא מנוחה תמידית ועצמיות כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע שיש שבת ושבת שבתון דביוה"כ כתי' שבת שבתון יהי' לכם כו', דשבת שבתון הוא שלמעלה משבת גם במדרי' העליונה דשבת בחי' עצמות התענוג הנ"ל. דהנה נת"ל (ד"ה שמור את יוה"ש) דשבת נק' יומא שביעאה היינו בחי' בינה הכוללת ג"ר כו', ונת' שם בענין לקשרא שביעאה בשביעאה שיש בחי' שביעאה בכל הג' מדרי' שההשתל' נכלל בהם, והיינו דגם בעתיק בחי' שביעאה הוא בחי' בינה דעתיק הכולל ג"ר דעתיק כו', ובחי' זו היא למע' מהשתל' כו' וכמשנת"ל (ד"ה שופטים) דז"ת דעתיק דהיינו בחי' חיצוני' עתיק הוא שבא בהתלבשות כו', אבל בחי' ג"ר דעתיק

הן למע' מהשתל' כו'. אך כ"ז הוא בחי' ג"ר כמו שכלולים בבינה, דבינה בכלל יש לזה שייכות עכ"פ אל השתל', ולכן נת' שם די"ל דבחי' שביעאה בכל מדרי' היא שמקשר ומחבר מדרי' העליונה עם המדרי' התחתונה להיות בינה היא בחי' שכינה שמשכנת האור כו'. אבל יוה"כ נק' יום העשור היינו שהוא התגלות בחי' הכתר כמו שהוא בעצם ממש לא בבחי' התלבשות בבינה כו', והיינו בנעילה דיוה"כ שהמל' עולה בבחי' פנימי' עתיק כו', וזהו"ע ה' הוא אלקים שאומרים בנעילה דז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקי' יחשב כו', ומעין זה יש בשבת ג"כ והוא במנחה דשבת, וכידוע דמנחה דשבת הוא כמו נעילה דיוה"כ והוא העלי' בפנימי' עתיק כו', וז"ע שאו' בשבת עלי עשור היינו בבחי' הכתר עצמו דכמו"כ הוא בעתיק בבחי' עצמו' עתיק כו', ועלי' זו היא מצ"ע שלא ע"י העלאת מ"ן דתחתונים היינו שלא ע"י בירורים כו', וכמ"ש בסי' בענין שירו לה' שיר חדש שיש שירה ל' נקבה ושיר ל' זכר, דשירה היא העלי' שע"י הבירורים דכל הבירורים הן מש' ב"ן דתהו בחי' מל' ולכן הוא שירה ל' נקבה כו', אבל שיר ל' זכר הוא

בחי' עליית ש' מ"ה עצמו, והוא העלי' דלעתיד שלא יהי' בחי' העלאה ע"י בירורים, אלא גם לאחר כל הבירורים יהי' עליית ש' מ"ה דז"א בעצמות המאציל והוא הנק' שיר חדש כו', וז"ש ביום ההוא יושר השיר הזה ל' זכר דהיינו בגמר הבירורים, וכמ"ש קודם לזה ושמת מעיר לגל שמתבטל בחי' מל' דנוגה כו', ואז יושר השיר הזה שהוא עליית ש' מ"ה כו'. ובחי' ומדרי' זו היא בבחי' מתנה, וע"ז ארז"ל מתנה טובה יש לי בבית גנזי ושבת שמה שהשבת הוא בבחי' מתנה היינו בחי' אתעדל"ע שלא ע"י אתעדל"ת, דהנה אתעדל"ע שע"י אתעדל"ת נק' קנין, וכמ"ש במ"א בענין א"י שנק' ארץ כנען ל' סוחר ותגר, כמו כנעני' נכבדי ארץ משום שעיקר קיום המצות הוא בארץ דוקא דרוב המצות הם תלוים בארץ (וגם מצות שהן חובת הגוף עיקרם הוא בארץ דוקא וכמ"ש במ"א), ובזה הוא הקנין ע"י משיכה וכסף המשיכה היא העלאת הניצוצות מטורא דפרודא מרה"ר לרה"י כו', והכסף הוא המשכת אור האהבה העליונה כו', וכן המצות הן ג"כ בירורים כו' וכמשנת"ל (ד"ה ראה אנכי), אבל שבת שנק' מתנה טובה היינו משום שהוא המשכה

ממדרי' גבוה שאין העלאת מ"ן מגיע לשם כ"א בבחי' מתנה מאליו ומעצמו כו'. ולכאו' הרי יש בשבת ג"כ בחי' קנין, וכמו בערבית דשבת בברכת מעין שבע או' קונה שו"א שאז נגמר הקנין והמו"מ דששת