א'קכג

ג' ענינים אלו, ומהו שייכות כ"ז להבאת ביכורים דהרי בפרשה מבאר ענין הבאת ביכורים, וצ"ל מהו שייכות דג' ענינים אלו להבאת ביכורים כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דסוף מעשה עלה במח' תחלה היינו למעלה מתחלת המח' כו', ונת' דתחלת המח' הוא תחלת התעוררות הרצון דאוא"ס ב"ה להאציל ולברוא כו', שזהו בשביל סומ"ע דוקא כו', וכמו עד"מ תחלת התעוררות הרצון של חסד בלב הוא בשביל החסד בפו"מ, ואם לא יהי' החסד בפו"מ הרי תחלת ההתעוררות היא כאלו אינו כו', וכמו"כ הוא למעלה דתחלת התעוררות הרצון הוא שיהי' הסומ"ע דוקא והו"ע נסוב"ת ותחלתן בסופן כו', וכ"ז הוא בחי' רצון ועונג פרטי כו'. אך בסוף מעשה כאשר נעשה הכל בטוב ביותר כפי העונג הפרטי ה"ז עולה למעלה מתחלת ההתעוררות כו', וכמו עד"מ בהשפעת החסד דהאיש הטוב כאשר רואה שההשפעה נתקבלה בטוב ה"ה מתענג בזה הרבה יותר באין ערוך מבההשפעה עצמה כו', וכמו"כ הוא למעלה מ"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד שנעשה הכל בטוב ביותר כפי העונג הפרטי, ה"ז עולה למעלה מהעונג הפרטי שעולה רק בתחלת ההתעוררות, והסומ"ע עולה בבחי' העצמות שנמשך עי"ז בחי' התענוג העצמי כו'.

והנה גילוי בחי' עצמות התענוג הגם שזהו ג"כ מכל אשר עשה כו' כמשנת"ל, מ"מ אין זה בחי' עונג המורכב באיזה דבר כ"א הוא בחי' עונג עצמי ופשוט כו', והיינו שאין זה מנוחה הבאה לאחר העבודה ויגיעה כ"א מנוחה עצמי' כו'. והענין הוא שהרי בחי' עצמות התענוג אינו בא בבחי' ירידה וצמצום בההתהוות כמו בחי' הארת העונג שהוא העונג הפרטי שבא בבחי' ירידה וצמצום כו', וכמשנת"ל במשל האדם העושה מלאכה שהעונג בעצם המלאכה וכן בפנימי' הכוונה הרי הי' תחלה קודם שעשה המלאכה (והיא בחי' תחלת המח') שזהו סבת עשיית המלאכה, ובעת העשי' מתעלם העונג, ואח"כ כששובת ונח מתגלה העונג שהי' תחלה כו', דכ"ז הוא העונג המורכב בהעשי' כו', שהרי העונג הי' תחלה קודם העשי' והוא סבת עשיית המלאכה כו', ומתגלה אח"כ בגמר המלאכה כו'. אבל מה שמתענג אח"כ ממה שנשלם פנימי' הכוונה בטוב ביותר, הרי העונג הזה לא הי' תחלה, שהרי זאת אינו יודע מקודם שתהי' המלאכה בהידור ויופי ביותר ויהי' בזה השלמות ביותר כו', וכמו במשל הנ"ל בהשפעת החסד לעני הרי אינו יודע

תחלה שיתקבל בטוב ביותר כו', ותחלת ההתעוררות הוא רק מצד טבע הטוב שלו כו', וכן הוא בעשיית מלאכה הוא שעושה את המלאכה כפי הרצון והעונג שלו בהמלאכה, אבל אינו עושה בתחלה שיהי' טוב ביותר, כי אינו מקבל בתחלה דבר לעשותה בתכלית הטוב ותכלית ההידור רק כפי אופן טוב האומנות שלו במלאכת דבר, ויכול להיות שיהי' בתכלית הטוב ביותר (והוא בדרך הצלחה), ואם יקבל בתחלה המלאכה לעשותה בטוב ביותר לא יהי' הדבר כך כו' (וע"ד מח' מועלת כו'), רק בתחלה מקבלים לעשות כפי הדרוש וכפי האומנות בהעשי' ואח"כ יכול להיות שיהי' בטוב ביותר כו'. והנה למעלה אינו שייך לומר שלא יהי' ח"ו הדבר כו', אך זה שייך לענין ידיעה ובחירה שהידיעה אינה מכרחת הבחירה כו', וכידוע שיש יודע וידוע, דיודע הוא בבחי' התלבשות שמוכרח להיות כן, וידוע הוא במדרי' הגבוהות ביותר שאין הדבר מוכרח כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ הרי