א'קכא

נתהוו בתכלית ההידור והיופי שנתקבל בהם האור בטוב כו', ובפנימי' הוא שיש בהם התיקון והזיכוך בטוב ביותר ומשלימים המה תכלית הכוונה העליונה כו', זהו שעולה בבחי' עצמות התענוג, דעצמות עתיק למעלה מהעונג הפרטי שבההתהוות וגם בפנימי' הכוונה שכ"ז מצ"ע עולה רק בבחי' שרש ומקור של העונג המלובש בחכמה שזהו רק הארת התענוג לבד כו', וסומ"ע זו עולה בבחי' עצמות התענוג כו', וזהו דבעליות דשבת לאחר שעולה העונג הפרטי שבכוונת הבירורים והתיקון בשרשו ומקורו שזהו השביתה מהמלאכה, דבתחלה הוא בבחי' ירידה וצמצום ובבחינת הסתר שמתעלם בעת המלאכה וכששובת מתגלה העונג כו', הר"ז עולה אח"כ למעלה הרבה יותר היינו בבחינת עצמות התענוג שמתענג כבי' בטיב העבודה בהעלאות והמשכות שנש"י למטה עושין בעבודתם כו', ומאיר בזה גילוי בחי' עצמות עתיק כו' (ובשרשו הוא בחי' חפץ חסד העצמי ההיולי שלמעלה מבחי' הרצון להטיב כו', והוא בחי' יחיד שלמעלה מאחד כו', והיינו בחי' עצם האור שלמעלה גם מהתעוררות כללי כו'). וזה"ע סעודה שני' דשבת שנק' סעודתא דעתיקא

דהיינו גילוי בחי' עצמות עתיק כו', דהנה בסעודה ראשונה דלילא שבתא הגילוי הוא רק בחי' העונג הפרטי והוא ע"י השביתה והעלי' מהירידה והצמצומים בעבודה דששת ימי החול ומאיר גילוי התענוג כו', אבל הוא רק הארת העונג שמתלבש בהעשי' והוא בחי' העונג שבחכ' שמאיר משרשו ומקורו כו', וזהו שנק' סעודתא דחת"ק בחי' מל' דהיינו מה שנעוץ תחב"ס וסוב"ת בחי' תחלת המח' בסוף מעשה כו', ובסעודה שני' דיומא דשבתא הוא שמאיר בחי' עצמות התענוג דהיינו מה שסומ"ע עולה למעלה מתחלת המח' והוא גילוי בחי' עצמות עתיק כו'.

ועפ"ז יובן מ"ש אחת שאלתי כו' שבתי בבית ה', והיינו בחי' סומ"ע שז"ע שבתי בבית ה' שיהי' המעשה בפו"מ ועי"ז יהי' גילוי בחי' עצמות התענוג כו', ועז"א ממך למדתי מש"א ועתה ישראל כו', דהנה ישראל הוא העבודה דרעו"ד שהוא הרצון פשוט שלמעלה מטו"ד כו', וזהו ישראל שר אל כו', והוא ע"ד ומספר את רובע ישראל היינו הבחי' הרביעית, כי יש ד' מדרי' רצון ושכל ומחו"ד (שהן דבר א' כמו חומר וצורה) ומעשה, ועיקר מדרי' ישראל הוא בחי' הרצון שזהו עיקר האלקו' שבנשמות, דשכל ומדות הרי יש בכולם, ובנש"י לבד זאת שהשכל והמדות הן במדרי' הקדושה עיקר אלקות שבהם הוא הרצון שהוא הביטול שלמעלה מטו"ד כו'. וזהו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך, מה הוא בחי' ביטול עצמי, וזהו ששואל מעמך להיות בחי' הביטול דמ"ה כו', וזהו ליראה את ה' אלקיך, דהנה יש יראו מה' ויראו את ה', יראו מה' הוא בחי' יר"ת, ובמ"א מבו' שזהו יראת העונש, אך בכלל הוא בחי' יר"ת כו', ויראו את ה' הוא בחי' את הטפל לה' שזהו בחי' יר"ע כו', וא"כ הוא ענין א' עם מ"ש מ"ה ה'

אלקיך שואל כו'. וכאשר יהי' בחי' ביטול העצמי ממילא יהי' שארי הענינים שחושב והוא לאהבה את ה', והיא העבודה שע"פ טו"ד, דהרי בכדי שתהי' העבודה אמיתי' הוא כאשר יהי' חיות והרגש בההתבוננות כו', וכאשר יש בחי' ביטול העצמי ממילא יש בו הרגש האלקי בההתבוננות שתהי' האהבה אמיתית כו', דזהו"ע והחכ' תחי' כו' והו"ע נקודה בהיכלא דלולא הנקודה לא יהי'