א'קיז

התענוג) שהוא כח היולי לכל מיני תענוג שיהי' כו', ומה שבא באיזה עונג פרטי ה"ז ע"י הצמצום כו', וע"כ בהשביתה ועלי' עולה גם העונג הפרטי בעצמות התענוג שלמע' מבחי' צמצום, וכמ"ש ויכל אלקי' שכלו הצמצומים ועולה בבחי' העצמות כו'. וכמו שאנו רואין בחוש דכאשר המלאכה נעשית בתכלית ההידור והיופי האדם מתענג בה בעצם נפשו, דעם היות שמקבל התענוג מדבר הפרטי לבד, מ"מ התענוג אינו בבחי' עונג פרטי כ"א בעצם נפשו מתענג בבחי' תענוג עצמי כו', הרי שהעונג הפרטי עולה בעצמות התענוג כו', וכמו"כ בעלי' דשבת שהעלי' היא גם בהעונג הפרטי שעולה בבחי' העצמות ונמשך ומתגלה עי"ז בחי' עצמות התענוג כו'. אמנם עדיין אין זה מובן דגם כאשר העונג הפרטי עולה בשרשו ומקורו בעצמות התענוג אין זה בבחי' עצמות התענוג ממש, כי גם שרשו ומקורו של העונג הפרטי כמו שהוא בעצמות התענוג אין זה בחי' העצמות ממש, דמאחר שהעונג הפרטי הוא רק הארת התענוג גם בשרשו אינו בחי' עצמי ממש, וכידוע הכלל דכאשר ההמשכה היא מן העצמות ממש הוא שהעצם עצמו נמשך לא רק הארה ממנו

(וכמו פנימי' אבא פנימי' עתיק דלהיות ההמשכה מבחי' פנימיות עתיק ה"ז דבחי' עתיק גופא נמשך ונעשה בבחי' פנימי' אבא כו', ולכן פנימי' אבא הוא למע' מהבירורים כמו פנימי' עתיק וכמ"ש בע"ח, והא דבחכ' אתברירו זהו מבחי' חיצוני' כו' וכמשנת"ל ד"ה ראשי המטות), אבל כאשר ההמשכה היא רק הארה הנה גם בשרשה היא רק מבחי' אחרונה שבעצמות כו', וכמשנת"ל (סד"ה שופטים) דהטעמים שע"ג האותי' ה"ה רק אותי' שבתענוג דהיינו שבבחי' טעמים גופא ה"ה רק בחי' אותי' שבתענוג כו', וא"כ איך יהי' בהשביתה בחי' עצמות התענוג, וכמו שנראה בחוש דבגמר המלאכה מתענג בבחי' תענוג עצמי כנ"ל, מאחר שהעונג הפרטי מגיע רק בבחי' אחרונה שבעצמות שזהו שרשו ומקורו לא בבחי' העצמות ממש כו'. אך הענין הוא דעם היות שהארת העונג דהיינו העונג הפרטי עולה רק עד התחלתו דהיינו שרשו ומקורו בבחי' עצמות התענוג, הנה הסוף מעשה מה שהמלאכה נעשית בטוב כפי אופן העונג הפרטי זהו דוקא שעולה בבחי' העצמות ממש כו', וז"ש וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד דמהמעשה בפו"מ מזה שנעשית

כפי העונג הפרטי שזהו שכל אשר עשה הוא טוב מאד כפי הרצון והעונג בזה, זהו שעולה בבחי' העצמות דוקא כו' (והיינו שזהו מן העונג שבהמלאכה לא מן העשי' עצמה מצד מעלת העשי' שמצ"ע, כ"א מצד העונג שבהעשי' והיינו העונג הפרטי כו', אך העונג לבד אינו עולה בבחי' העצמות כנ"ל, רק זה שהעשי' נעשית בטוב כפי העונג זהו שעולה בבחי' העצמית כו').

וביאור הענין הוא דהנה ידוע בפי' סוף מעשה במח' תחלה היינו למע' מתחלת המח', וזהו דקדוק הל' במח' תחלה ואינו אומר בתחלת המח' מפני שהכוונה שהסומ"ע עולה למעלה מתחלת המח' כו'. ולכאו' אינו מובן איך יעלה הסומ"ע עוד למעלה מתחלת המח', הלא תחלת המח' זהו התחלה והראשית שממנו בא המעשה ולולא הראשית דמח' א"א שיהי' הסומ"ע כו', דראשית המח' היינו תחלת ההתעוררות וכמו כשעלה ברצונו להאציל כו', שזהו תחלת ההתעוררות, שמזה בא לסומ"ע בהתהוות האצי' וגם בהתהוות בי"ע כו', ולולא שהי' התעוררות הרצון הרי לא הי' הסומ"ע כו' (וי"ל דתחלת מח' הוא קודם עליית הרצון, והוא למע' מבחי' התעוררות הרצון שזהו בחי' רצון הפרטי,