א'קטז

הציור כו', וכמ"ש באו"ת שם דבינה ציירא ציורים כו'. והענין הוא כמ"ש במ"א ע"פ אפריון עשה לו המלך שלמה מעצי הלבנון דלבן הוא בחי' חכ' ולבנון בינה והוא בחי' הציור כו', וכמו עד"מ בציור הגשמי כשמציירין מפה עד"מ שמציירים על גוון לבן, דהציור הוא בשארי גוונים כמו אדום ירוק שחור לא בגוון לבן רק שמציירים זה ע"ג גוון לבן, והגם שגוון הלבן שבהמפה גם מורה דבר, דהגוונים הן דרכים ונתיבות או נהרות ועיירות וכה"ג ומה שנשאר לבן הוא שטח הארץ הזרוע או בלתי זרוע כו', זהו שבדרך ממילא נשאר הלבן, אבל הציור הוא בשארי הגוונים ע"ג גוון לבן, והוא מפני שגוון לבן מובדל מכל הגוונים ואינו מתערב עמהם כמו כל הגוונים שמתערבים זע"ז, כמו אדום יש בו שחרות ועומק ירוק נראה בו אדמומית, משא"כ גוון לבן אינו מתערב עם שום גוון, גם גוון לבן הוא עצמי, וכידוע שכל הגוונים הם דבר המורכב ונוסף על העצם משא"כ גוון לבן הוא עצמי כו', ומשו"ז גוון לבן נושא על עצמו כל הגוונים כו'. וכמו"כ הוא בבחי' החכ' שנק' לבן להיות החכ' מובדלת מן הבינה גם חיצוני'

החכ' שהיא נקודת ההשכלה שבאה בהשגה דבינה היא מ"מ מובדלת מן הבינה, וכמו שאנו רואין בחוש בהשגה דבינה כאשר מקשר עצמו אל נקודת ההשכלה ה"ה מרגיש בזה דקות האור (די רייכקייט פון דעם שכל) שאינו מרגיש זה בהשגה, הרי שגם חיצוני' החכמה מובדלת מהבינה כו', וז"ע שמן שצף על היין כו', וידוע דשמן הוא בחי' פנימי' החכ', אך כמו"כ החכ' בכלל היא בחי' שמן שצף על היין וכ"ש בחי' פנימי' החכ' כו', והציור היא בחי' בינה שעושה הציור בנקודת החכ' כו', ונקודת החכ' נושא בעצמה הכל וכמו החומר שנושא את הצורה כו', רק שהוא בהעלם והציור דבינה הוא ההתגלות כו', וכמו"כ הוא למע' דבחי' חכ' כוללת הכל כל מה שנתהווה אח"כ כו', ונצטייר הכל בבחי' הבינה כו', וכמ"ש כולם בחכ' עשית בבינה כו', דעשי' זו אין הכוונה בחי' עשי' בפו"מ כ"א בבחי' ציור במח' כו', וכ"ז הוא קודם ההתהוות דחו"ב הרי קדמו לעולם כו'. וזש"א באו"ת דבנין שבציור הוא בבחי' מנוחה מפני שלא הי' במעשה ומלאכה עדיין כו', ומ"מ הוא בבחי' שייכות אל ההתהוות שזהו הקדמה לההתהוות כו', ובעת

ההתהוות ה"ה בהעלם בבחי' צמצום (והיינו רק הארה מזה כו'), וגם קודם שנגמר הרי אינו שייך עדיין העונג, וכאשר נגמרה המלאכה ושובת אז נתגלה בחי' העונג שבתחלה כו'. וזהו מה הי' העולם חסר מנוחה דכ"ז שלא נגמר מלאכת הבנין אינו מתגלה התענוג, וכאשר נעשה הכל אז בא מנוחה התגלות העונג כו', והוא בחי' הבנין שבציור שזהו בחי' מנוחה כו' כנ"ל, וכאשר שובת ונח דהיינו בהעלי' מהירידה נמשך בחי' מנוחה הנ"ל, ואו' ע"ז מה הי' העולם חסר מנוחה מפני שזהו בבחי' שייכות אל העולם ע"כ שייך לומר ע"ז שהי' העולם חסר כו', וכאשר נמשך בחי' זו נתמלא החסרון כו', וכ"ז הוא בחי' הארת העונג שבחכ' כו'.

אמנם באמת העלי' בשבת הוא בבחי' עצמו' התענוג, שהרי העונג הפרטי הגם שהוא רק הארה לבד, הרי מ"מ הוא הארה מעצמות התענוג כו', וא"כ כאשר שובת ונח מהירידה והצמצום הרי גם העונג הפרטי עולה ונכלל בשרשו ומקורו בחי' התענוג העצמי כו'. דהנה מה שבא בבחי' עונג פרטי ה"ז ג"כ צמצום לגבי עצמות התענוג (והיינו דעם היות שהעונג אינו מתלבש ומתעלם בהמלאכה רק הארה ממנו כנ"ל ד"ה ראה אנכי, מ"מ הרי זה גופא שבא בבחי' עונג פרטי ה"ז צמצום לגבי עצמות