א'קטו

כו', ואי' בילקוט א"ל הקב"ה לדוד אתה אמרת אחת שאלתי ואתה מבקש שאלות הרבה, והשיב דוד ממך למדתי בתחלה אמרת ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה את ה' אלקיך, ואח"כ פתחת עלינו מצות הרבה לאהבה אותו ולעבוד את ה' אלקיך כו', ופי' הה"מ נ"ע שבאמת בקש רק דבר א' ושארי הדברים המה מסתעפים ובאים ממילא, והיינו דעיקר בקשתו הוא שבתי בבית ה' ועי"ז ממילא יהי' לחזות בנועם ה' ולבקר כו', ולפ"ז צ"ל מהו אומרו ממך למדתי מאחר שאינו מבקש רק דבר א'. וגם צ"ל איך ע"י שבתי בבית ה' יהי' ממילא לחזות בנועם ה' כו'. גם צ"ל מה שייך שבתי בבית ה' למ"ש ליראה את ה' דמאחר שאו' ממך למדתי כו' צ"ל שהן שייכים זל"ז וצ"ל מהו השייכות כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל שהעונג בהתהוות העולמות הן מה שבעצם ההתהוות והן בהכוונה פנימי' הוא בחי' העונג שבחכ' כו', דהתהוות העולמות הוא מבחי' החכ' דבראשית ברא בחוכמתא ברא כו', ועם היות דההתהוות היא מבחי' מאן דלא אידכר ולא ידיעא דהיינו בחי' רצון ועונג כו', מ"מ זהו ע"י ההתלבשות בחכ' כו'. וכמו"כ בחי'

העונג שבהכוונה פנימי' הוא עונג שבחכ' וכמשנ"ת דכל כוונה פנימי' היא בחכ' כו', הרי דכ"ז הוא בחי' עונג שבחכ' כו', והן ב' מדרי' שבחכ' בחי' חיצוני' החכ' ופנימי' החכ' כו', אבל הכל הוא בחי' עונג שבחכ' שזהו הארת העונג לבד כו'.

והנה מאחר שהעונג שבהתהוות העולמות הוא רק הארת העונג (ובשרשו הוא בחי' הרצון שעלה ברצונו להאציל ולברוא כו', שיש בזה ג"כ עונג וכמא' שנשתוקק הקב"ה לבראותו כו' כמשנת"ל, ובכללות הוא הרצון והעונג במלוכה כו', שכ"ז הוא בבחי' מל' דא"ס דבכללות ה"ז בחי' אחרונה שבאוא"ס כו'), הרי בהשביתה והעלי' דהעונג הזה כאשר עולה מירידתו וצמצומו בההתהוות וכן במלאכת עבודת הבירורים (שהיא העבודה דששת ימי המעשה שהעונג מצומצם בזה כו'), העלי' היא רק בבחי' הארת העונג כו', שהרי עצמות התענוג הרי אינו בבחי' עונג פרטי ומה שבא בבחי' עונג פרטי ה"ז רק הארת העונג כמשנת"ל (ד"ה שופטים), וא"כ הרי העלי' היא ג"כ רק בהתחלת העונג הפרטי והיינו בבחי' העונג שבחכ' כו', וכמו שארז"ל ע"פ ויכל אלקים ביום השביעי מה הי' העולם חסר מנוחה בא שבת בא מנוחה כו', והיינו כמשנת"ל (ד"ה ראה אנכי) דענין השביתה הוא החזרת הכחות לעצמותם, דתחלה הן בבחי' ירידה וצמצום וכאשר שובת עולים לעצמותן כו', דכאשר הן בירידה ה"ה בבחינת צמצום וכשעולין מירידתן ה"ה

מתגלים כו', הרי אין בזה התחדשות שזהו הכחות שנתצמצמו ומתגלים אח"כ כו', דכמו"כ הוא בהעונג שהי' בתחלה קודם המלאכה (שזהו סבת המלאכה כמשנת"ל שם), ובעת המלאכה ה"ז יורד ומתעלם בהמלאכה ואח"כ בהשביתה מתגלה העונג כו', וגם כמשנת"ל שהכחות הנעלים מתעלמים ואינם מתלבשים בהמלאכה כו', ואח"כ מתגלה בהשביתה כו', הרי כ"ז הוא אותו העונג שהי' תחלה ונתעלם ומתגלה אח"כ כו', וא"כ ה"ה רק העונג הפרטי שמתגלה כשחוזרים הכחות לעצמותן כו'. וכמו"כ הוא למע' שהוא העונג הפרטי שבהתהוות העולמות ובהכוונה הפנימי' שמתעלם בעת העשי' כבי' וכן בעת העבודה דעבודת הבירורים כו', ובהשביתה כשחוזר ועולה הכל מתגלה העונג כו', הרי כ"ז הוא רק הארת העונג לבד כו'. ובאו"ת מהמגיד נ"ע פ' בראשית ד"ה כל האומר ויכולו כ' וז"ל והנה כשעלה ברצון המאציל א"ס ב"ה לברוא את העולמות נצטייר כל בנין העולם כו', והבנין שבציור נק' מנוחה שלא הי' במעשה ומלאכה ונק' עולם התענוג כו' עכ"ל, הרי כ"ז הוא בבחי' עליית הרצון, והציור זהו"ע הע"ס שברצון כו', וכמ"ש הפרד"ס בשער

הצחצחות פ"ג דבעלות הרצון שייך ענין הספי' כו', וכמ"ש במ"א דקודם עלות הרצון הוא בחי' ספי' עד אין קץ ובעלות הרצון הוא בחי' ע"ס כו', והוא בחי' רצון ועונג פרטי כו' (ועמשנת"ל בתחלת הדרוש), ובהשתל' זהו בחי' חו"ב שקדמו אל העולמות כו', שבהם הי'