א'קד

במעשה אין הגבלה כלל, וכמארז"ל חגיגה י"ב א' בשעה שברא הקב"ה את העולם הי' מרחיב והולך כו' עד שגער בהם הקב"ה כו', הרי שגם מה שבא בבחי' כה"פ בנפעל הוא בבחי' בל"ג עד שהעולם הי' מרחיב והולך כו', רק שנתן בעצמו ובכחו שיעור ומדה להתפשטות הכח להיות עד כאן ותו לא כו', שזהו מבחי' כח הגבול לתת מדה ושיעור לכל דבר כו', שגם כח הגבול הוא כח הא"ס כו'. וא"כ מה שנפסק העונג בגמר המלאכה בשימ"ב והי' העונג בהשביתה אינו כשביתת האדם בכחו המוגבל שכלה כחו ביגיעת המלאכה, כ"א מפני שכך עלה ברצונו הקדום בעונג העצמי שיהי' גבול ומדה לעונג זה שבא בירידת המלאכה (ע"ה שבעצם הוא עונג הבלתי מוגבל כנ"ל דשרשו הוא מהעונג העצמי וממילא הוא בבחי' בל"ג כו', יהי' בבחי' מדה וגבול שזהו בחי' גמר המלאכה כו') ויתקדש מיד בליל שבת שזהו בחי' עונג מן השביתה כו', ומ"מ ה"ז נק' נייחא כמו באדם שנח ושובת ממש, מאחר שניתן מדה ושיעור אל התפשטות הכח האלקי והעונג שבזה, וכאשר נגמר סוף התפשטותו כפי שעלה ברצונו ה"ה חוזר ועולה בבחי' או"ח כו', ה"ז שביתה

ומנוחה מן ההתפשטות, וגם שאותו הכח והעונג שנתפשט ובא בבחי' ירידה הוא העולה למע' כו', הרי אם לא הי' הירידה לא הי' העלי' ולא הי' העונג בזה כו', וא"כ ה"ז עונג שבא ע"י ירידה והתפשטות שעי"ז הוא העונג בהשביתה והמנוחה שהוא העלי' כו', ובאמת הוא בבחי' ירידה וצמצום עכ"פ, וע"ה שאינו בבחי' הגבלה דגם כמו שבא בבחי' הפעולה הי' העולם מרחיב והולך כו' כנ"ל, מ"מ ה"ז בבחי' ירידה כו', שהרי האו"פ בהמשכתו הוא בבחי' ירידה מעצמותו כו', וגם הוא בבחי' צמצום שאם הי' האור בהתגלות הרי לא הי' להיות ההתהוות כו', כ"א שהאור מתצמצם כו', וא"כ הרי השביתה היא העלי' מן הירידה כו', וה"ז כמו המנוחה שאחר העבודה והיגיעה כו', רק שלמע' אינו שייך לומר כן שהרי לא בעמל ויגיעה כו', מפני שבעצם הוא כח הבלתי מוגבל כו', רק שזהו בחי' שביתה ועלי' שאחר הירידה והצמצום, דאם לא הי' ענין הירידה לא הי' שייך ענין העלי', ומפני שהוא באופן כזה שהאור הוא בבחי' ירידה וצמצום ע"כ שייך ענין השביתה והעלי' כו'.

והנה כ"ז הוא העונג מגמר המלאכה עד"מ והוא העונג בעצם ההתהוות כו', אמנם הרי יש כוונה פנימי' בהתהוות העולמות וכמו אשר ברא אלקי' לעשות לתקן כו', וכמו תנאי התנה הקב"ה במע"ב אם יקיימו ישראל כו', וכמו"כ עד"מ באדם הבונה בנין שיש לו כוונה פנימי' בהבנין להיות לו דירה נאה כתפארת אדם לשבת בית ולסדר בו כלים נאים כו', שיש לו עונג בזה בדירת הבית ובסידור הכלים וכה"ג, והעונג הזה הסבה אל הרצון והעונג בעצם מלאכת הבנין, דעם היותה עבודה ויגיעה ומלאכה פשוטה מ"מ יש לו רצון וענג בזה מפני העונג פנימי בהדירה שיהי' אחר גמר מלאכת הבנין כו', וכמו"כ השכל והחכ' באופן הבנין בציור החדרים וכה"ג הוא ג"כ כפי אופן העונג שיש לו בהכוונה פנימי' בהבנין דלפי אופן זה הוא חיוב השכל באופן הבנין, וכאשר נגמר הבנין אם הוא באופן כזה שחייב שכלו באופן הבנין ומוצא אותו מוכשר בכל פרט ה"ה מתענג בנפשו בזה כו'. והדוגמא מזה יובן למע' שיש כוונה פנימי' בהתהוות העולמות והוא שהנבראים נפרדים יהי' בהם ביטול לאלקות כו', וכידוע שלא הי'

הכוונה בשביל עולמות העליונים כמו עולם האצי' שהוא בבחי' דבקות ויחוד באוא"ס כו', והיינו שבעצם התהוותם ומציאותם הם בבחי' יחוד כו', והוא שנתהוו