א'קא

השביתה והמנוחה שמתענג במנוחה זו מפני העמל והיגיעה הקודמת כו', וממילא הרי העונג בהמנוחה היא לפ"ע העמל תחלה כו', ושבת עילאה הוא השביתה והמנוחה לא מן העבודה ויגיעה רק מנוחה עצמי' וממילא אינה לפ"ע העבודה כלל כו'. ויובן זה עד"מ אדם העושה איזה מלאכה הרי בעת העשי' כחותיו מושפלים בהעשי' והן בבחי' ירידה מעצמותן ובבחי' צמצום בהעשי' כו', שהרי כל כח במקומו הוא העצמות שלו וכאשר נמשך ה"ה יורד מעצם מעלתו העצמי כו', וגם מתצמצם שאינו בהתגלות כ"כ כו', שכ"ה גם בכח המעשה דכשהוא בכח התנועה שביד ה"ה בעצם מעלתו והוא שם בהתגלות יותר, וכאשר נמשך לפעול הרי בא בבחי' ירידה וצמצום מכמו שהוא קודם שפועל ועושה דבר כו', ומכ"ש הכחות פנימי' כמו המדות והשכל שהן בעצם למע' מעשי', ובעת עשי' המלאכה ה"ה מושפלים ג"כ בהעשי', שהרי בהכרח שיהי' רצון וחשק בהמלאכה דאל"כ א"א לעשות המלאכה כו', וגם צריך לעיין בשכלו איך ומה לעשות כו', והגם שהוא רק שכל המעשה שזהו המדרי' היותר אחרונה שבשכל, מ"מ ה"ז שכל שלמע' מעשי' ממש כו', וגם בתחלה מה

שמתחכם במלאכת העשי' הרי ג"ז הוא ירידה לגבי השכל, שבכחו להתחכם בשכלי' נעלים ומניח הכל ומצמצם עצמו בהתחכמות דעשי' כו', וכמו"כ יש בזה מן התענוג שבנפש שיש לו רצון ועונג בהמלאכה שזהו סבת עשיית הדבר וסבת ירידת כל הכחות שכ"ז הוא מצד העונג שיש לו בזה כו', וכאשר שובת ונח ממלאכתו הרי חוזרים כל הכחות ועולים מירידתם וצמצומם וחוזרים לעצמותם וה"ה מתענג במנוחה זאת היינו בזה שנח מהירידה והצמצום כו'. והנה העונג שבמנוחה ה"ה עונג הפכי מן העונג שבהמלאכה דהיינו בירידת והתפשטות הכחות, והעונג שבמנוחה הוא בהעדר ההתפשטות שלהם כו', מ"מ הרי אותן הכחות ואותו העונג שהי' בירידה והתפשטות הן החוזרים ועולים בבחי' שביתה ונייחא, וא"כ הרי העונג שבשביתה הוא אותו העונג שירד ונתפשט שעתה הוא שובת ונח, ובעת המלאכה העונג הוא בהעלם מפני שהוא בבחי' ירידה וצמצום כו', וגם מה שהוא בהעלם שאינו בהתגלות בהמלאכה דמה שהוא בהתגלות בהמלאכה הן הכחות התחתונים אבל הכחות הנעלים אינם בהתגלות בהמלאכה כו' (והם רק בבחי' סבה להיות ירידת הכחות

בהמלאכה, ורק הארה מועטת הוא שמתצמצם בהמלאכה ועשי' כו'), וכאשר שובת ונח אז מתגלה העונג והוא אותו העונג שהי' תחלה בבחי' ירידת והתפשטות הכחות כו', רק שנהפך להיות בעונג שלהיפך מעונג המלאכה והוא העונג בהשביתה כו', וסבת ההתהפכות שלו לעונג דמנוחה ושביתה זהו גופא הוא מן המלאכה, והיינו מצד היגיעה רבה שנתייגע בהמלאכה עד שתקצר רוחו בעמלו שזה עושה כליון והפסק בהעונג שבהירידה והתפשטות, הנה כששובת ותנוח רוחו מן היגיעה ה"ה מתענג מאד בשביתה זו, והיינו שכליון והפסק העונג שבהמלאכה הוא הסבה של העונג בהשביתה, ואם לא הי' קץ ושיעור כלל בהעונג שבהירידה וההתפשטות, דהיינו שלא הי' שייכות בזה ענין היגיעה והעייפות להפסיק העונג הזה מפני שכחו הוא בלתי מוגבל במדה ושיעור לא הי' העונג בהשביתה, כי כח הבלתי מוגבל הוא אינו בבחי' ירידה מעצמותו ולא בבחי' צמצום כו', דדוקא כח המוגבל והיינו מה שפועל בבחי' או"פ הנה אופן פעולתו הוא בבחי' ירידה ויציאה חוץ לעצמותו ובבחי' צמצום שמתצמצם ומתלבש בזה כו',