א'צט

בינה כו' וכמ"ש במ"א, וממנה נמשך ומתחלק ההמשכה במדות עליונות כו', וכמו"כ הוא במשל החביות שא"א שיומשך ממנה בכלים קטנים פרטי' כ"א שנמשך תחלה בכלים גדולים הכוללים הרבה מן המשקה ומכל כלי מתחלק לכמה כלים, וע' במאו"א מע' ח' סע"ח דחבית היא בינה ח' בית כו', והכלים גדולים הם כלים דאצי' בכלל כו', דהנה ל' כלים דזו"נ שנעשים נר"ן לבי"ע הרי בבי"ע הם מתחלקים לכמה פרטים וכמו שהם באצי' הרי כל כלי כוללת כל מה שמתחלק ממנה בבי"ע כו'. והענין דהנה באצי' איהו וחיוהי וגרמוהי חד ע"כ הכל הוא בבחי' התכללות כו', וכמ"ש הרמ"ז בפ' שלח דקנ"ט ע"א שנודע שג' כלים יש לכל ספי' פנימי ואמצעי וחיצוני וכשהם באצי' הם ביחוד עצום דאיהו וגרמוהי חד, ובבי"ע הם מתחלקים פנימי' בברי' כו' (ומזה ראי' למשנת"ל ד"ה אדם כי יהי' יעו"ש). וז"ע כלים גדולים היינו שהן בבחי' התכללות כו', וזהו דהמשכת המן בשבת הוא רק באצי' שהן בחי' כלים גדולים כו', דזה שהמן לא ירד בשבת נת' הטעם מפני שא"א דפנימי' העונג יתצמצם כ"כ ובאצי' להיותם כלים גדולים אין הצמצום

כ"כ כו'. והנה נת' עוד טעם מפני ששבת הכל הוא בבחי' עלי' כו', מ"מ הרי יש גם בשבת העלאות והמשכות כו' (ובאמת א"ז המשכת בחי' פנימי' העונג ממש שזהו אמיתי' ענין המן כו', דהמשכה זו היא בסעודה שלישית בשבת דההמשכה היא בז"א כמו שעולה בעתיק כו' כנ"ל וכמו שית'), ובאצי' גופא י"ל שזהו דוקא בז"א, שהרי בחי' נר"ן דבי"ע בפרטי' זהו מבחי' הכלים דמל' וכמ"ש באגה"ק סי' כ', וי"ל דגם כמו שהן באצי' ה"ה בבחי' מדרי' פרטי' כו' (ועמשנת"ל ד"ה ביום השמע"צ וד"ה צהר תעשה בענין המספר שהוא במל' כו'), וע"כ המשכת בחי' עתיקא שזהו בכלים גדולים הוא בז"א דוקא, וג"ז הוא בבחי' פנימי' ז"א דוקא, וכידוע דחיצוני' ז"א הוא בבחי' התחלקות, וההתכללות הוא דוקא בפנימי' ז"א וכמו האברים דבחיצוני' יש לכל א' פעולה מיוחדת ובפנימי' הם מתכללים כו', וכמ"ש בסי' בד"ה תלתא אינון דזמינין כו', ושם דזהו יום השבת כו'. וזהו שנק' סעודתא דמלכא קדישא שההמשכה היא בז"א כו', ובפ' יתרו או' שהיא סעודתא דעתיקא היינו שההמשכה היא מבחי' עתיק כו', אמנם אמיתי' גילוי בחי'

עתיק (וכן למע' מע' עד פנימי' ועצמו' א"ס כו') הוא במנחה דשבת בסעודה שלישית רק שהיא בבחי' עלי' כו', ובחי' זו היא אמיתי' ההמשכה דויברך אלקים את יום השביעי ברכו במן כו' וכמשי"ת.

ועפ"ז יובן מ"ש ויענך וירעיבך ויאכילך את המן כו', דהנה במן כתי' והמן כזרע גד לבן ואי' במכילתא כאגדה שמושכת לבו של אדם והיינו פנימי' התו', והנה יש מע' בגלי' של תורה ששם מושג המהות ממש, וע"כ מי שמורגל בלימוד גמ' ופוסקים כאשר כשמפסיקין אותו ללימוד פנימי' התו' אינו מוצא בזה עונג מפני שאינו משיג מהות הדבר רק ידיעת המציאות לבד כו', ובאמת ידיעת המציאות דפנימי' התו' שהיא ידיעת אלקות גבהה מעלתה כו', וגם שמביאו ללב שלם כו' וכמ"ש באגה"ק בקו"א. וזהו ויענך שלימוד פנימי' התו' נק' זה ויענך לפי שאינו מושג המהות כו', אמנם מ"ש וירעיבך ויאכילך כו' דאכילת המן הוא מאכל של רעבון הוא כענין להחיותם ברעב והיינו בחי' העונג העצמי הבלתי מורגש שזהו אמיתי' ענין המן כו', ועז"א למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו כו'