א'צה
כמו שהוא בשרשו ומקורו שנמשך ע"י המדות דז"א, שבהם וע"י נמשך האור כמו שהוא בעצם (רק שבא בלבוש גשמי ובבחי' עונג מורגש כו'), וא"כ מאחר שההמשכה היא האור כמו שהוא למע' מהזמן, הלא הי' צ"ל למטה ג"כ למע' מהזמן (וכמו שהי' למטה שלא בבחי' מדידה דהמרבה לא העדיף כו' כמשנת"ל (ד"ה אלה הדברים) כך הי' צ"ל לא בבחי' הזמן כלל כו'), ואדרבה שארי ההשפעות להיותן בבחי' ס' השתל' שבהם הוא בחי' הזמן גם במדרי' העליונות שזהו"ע מעומ"ט וקדימה ואיחור כו', ובפרט בבחי' המל' שהיא בבחי' מלך מלך ימלוך עבר הוה ועתיד כו', הי' צ"ל השפעה זו גם למטה בבחי' הזמן כו', משא"כ המן שהוא בבחי' שלמע' מהזמן לגמרי כו', ולמה המן דוקא הי' דבר יום ביומו כו'. אך הענין הוא דהנה כל ההשפעות להיותן מבחי' ההשתל' ה"ה באתעדל"ת אתעדל"ע והוא ע"י העלאת מ"ן שע"י הבירורים כו' כמשנת"ל (ד"ה פנחס כו'), ע"כ הן מיום א' לחברו, אבל המן שהוא בחי' אתעדל"ע מצ"ע שלא ע"י בירורים ע"כ הוא דבר יום ביומו דוקא כו', וכמו עד"מ מה שמרויח האדם בעבודה ויגיעה שלו יכול להרויח
ביום א' על כמה ימים, אבל מה שנותנים לו במתנה שזהו שלא ע"י עבודה ויגיעה הרי כמה שנותנים לו יש לו כו'. ועד"ז יובן בשארי ההשפעות שזהו ע"י העלאת מ"ן דבירורים דנוגה שזהו כענין הריווח שמרויח ביגיעתו, ועז"א יש מפזר ונוסף עוד וכמו הסוחר שמפזר כסף וזהב בקניית סחורה ואינו יודע את הריווח ואח"כ בא הריווח, וכמו"כ הוא בירידת הנשמה למטה דכתי' טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף, אלפי זהב וכסף הן האהוי"ר שהנשמה למודה ורגילה בהם למע' שעומדת תמיד באהוי"ר ואינה צריכה עבודה ויגיעה ע"ז כלל כו', וכן בהשגה אלקי' שהנשמה משגת למע' ה"ז בלי שום יגיעה כלל כי היא בתכלית הקירוב לאלקו' ומשגת אלקו' ומתפעלת באהוי"ר כו', ובירידתה למטה ומתלבשת בגוף ונה"ב הרי מתעלם אורה וצריכה יגיעה בהשגתה להשיג אלקו' ולהתעורר באהוי"ר כו', והיינו גם כשלא נתפס בגשם ומ"מ ה"ז עבודה כו', ובפרט כשהנשמה היא בבחי' תפיסא בגשם הגוף ונה"ב הרי צריכים עבודה ויגיעה בהשגת אלקות ובהתעוררות אהוי"ר גם מצד הנה"א עצמו, ובפרט בכדי לפעול בנה"ב שגם הוא יבין את
הענין האלקי ויתפעל באהוי"ר ה"ז צריך יגיעה הרבה כו'. ומ"מ עי"ז הוא נוסף עוד והוא הבירור דהנה"ב וכל הענינים השייכים לנה"ב שזהו הריווח הבא בעבודה זו למטה כו', ולהיות שזהו כמו ריווח שמרויח ביגיעתו ע"כ יכול להיות ההשפעה בזמן א' על כמה זמן כו', וכמו באלי' דכתי' וילך בכח האכילה ההיא ארבעים יום, ומבו' במ"א שנזדמן לו ניצוץ גדול שבכח זה הלך מ' יום כו' (משא"כ במשה דמ' יום לחם לא אכל כו' הרי לא הי' זה ע"י הקדמת אכילה כמו באלי' דכתי' בי' קום אכל כי רב הדרך כו', משא"כ במשה שהי' בבחי' המשכה מלמע' והוא שניזון מאור התו' כו', אבל באלי' הי' ע"י הבירור כו'), וכמו"כ הוא בכל הבירורים וכמו בתבואות הארץ דעובד אדמתו ישבע לחם כו' ה"ז בא בזמן א' על כמה זמן כו', אבל השפעת המן שהוא למע' מבירורים רק הוא בדרך מתנה מלמע' ע"כ הוא דבר יום ביומו שבכל יום נמשך המתנה מלמע' ולא יהיב ולא יוזיף מיומא לחברי' כו'. ונמצא דמפני שהמשכת המן הי' בשבת דוקא שזהו משום דשרש המשכתו הוא מבחי' פנימי' עונג העליון, דהמשכה זו יכול להיות רק בשבת כשז"א עולה בבחי' עתיק
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.