א'צג

בס"ד. ש"פ עקב, העת"ר

ויענך וירעיבך ויאכילך את המן כו', למען הודיעך כי לא על הלחם לבדו כו' כי על כל מוצא פי ה' יחי' האדם כו', וצ"ל מה"ע ויענך וירעיבך הלא בכמה מקומות בתורה מדבר במעלת המן שהוא מעלה ומדרי' גבוה, ומהו או' כאן ויענך וירעיבך שזהו לכאו' אינו מע' כ"כ, והמשמעות מאומרו ויענך וירעיבך ויאכילך כו' שהמן גופא הוא בחי' וירעיבך, וכן הוא אומר במד"ר וכי מאכל של רעבון נתן להם הקב"ה, הרי מזה שהמן הוא בבחי' רעבון, ואינו מובן ה"ה אכילה ואיך הוא רעבון, ומהו המעלה בזה כו'. גם צ"ל מש"א למען הודיעך כו' מהו הידיעה הזאת במן יותר מבשארי לחם הרי גם המן הי' לחם כו'. וגם מה"ע מוצא פי ה' כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דהמשכת המן למע' הי' בשבת דוקא, דלהיות דשרש המן הוא מפנימי' עונג העליון, והמשכתו למטה צ"ל ע"י הששה מדות דז"א בכדי שיתקבל בעולם כו', וא"א שיתצמצם בחי' האור דפנימי' עונג העליון בז"א, וע"כ אא"ל המשכתו משרשו ומקורו ביומין דחול, רק בשבת שאז הוא העלי' דבחי' ז"א עולה למע' ולקשרא שביעאה בשביעאה שהעלי' היא עד בחי'

ג"ר דעתיק, אז המדות כמו שהן למע' מקבלים השפע דבחי' פנימי' עונג העליון, ואח"כ בירידתם בס' השתל' נמשך מהם השפעת המן כו'.

ועפ"ז יובן ג"כ מה שירידת המן הי' דבר יום ביומו דוקא, להיות דהמן הוא מבחי' פנימי' ועצמות עונג העליון, שזהו עצמו שיורד ובא בהשפעת המן, והיינו דבחי' עצמות עונג העליון הוא שבא בהשפעת המן למטה, והגם דבהמשכתו למטה אינו כמו שהוא בשרשו ומקורו בבחי' פנימי' עונג העליון ממש, דהנה בהמשכת המן בכלל יש ב' מדרי', הא' כמו שהוא בשרשו ומקורו ממש (היינו בהמשכתו בבחי' ז"א כמו שהן בבחי' עלי' בג"ר דעתיק) שהוא בבחי' עונג עצמי הבלתי מורגש, והב' כמו שנמשך ובא בהשתל' שהוא בחי' עונג העצמי שבא במורגש כו', וזהו דבבחי' העונג דשבת יש ב' מדרי', דכללות ענין השבת הוא בחי' לחם מן השמים, ויש בזה ב' מדרי' בחי' עונג הבלתי מורגש ועונג המורגש כו', וכמשי"ת, מ"מ ה"ז המשכת עונג העצמי שגם כמו שבא במורגש אינו משתנה בעצם מהותו כו'. דזהו ההפרש בין המשכת העצמי להמשכת הארה, דהמשכה שהיא בחי' הארה לבד ה"ה משתנית בהמשכתה ממדרי' למדרי' דהיינו שנעשית מהות מדרי' אחרת, וכמו בכללות ההשתל' שזהו המשכת האור ממדרי' למדרי' מעליון לתחתון

ה"ז משתנה בההמשכה שנעשה מהות מדרי' התחתונה כו', וכמו בהמשכת המוחין למדות נת"ל דממהות מוחין נעשה מהות מדות כו', ומה שנמשך מהמוחין אל המדות הוא רק בחי' המדות שבשכל, ובשכל גם המדות הן מהות שכל, ובמדות ה"ה במהות מדות, ועם היותן בחי' מוחין לגבי המדות מ"מ ה"ה מהות מדות כו', דכמו"כ בחי' מוחין דז"א שנמשכים מבחי' חו"ב מהז"ת דבינה דכמו שהן בבינה הן בבחי' מוחין וכמו שהן בז"א הן בבחי' מהות מדות כו'. וזהו"ע המשכת המוחין שממשיכים ע"י עבודה דאי' בפע"ח דכל ענין עבודת התפלה הוא להמשיך מוחין חדשים לז"א, דלכאורה א"מ מהו ההתחדשות בזה הרי בלא"ה יש המשכת המוחין לז"א בס' השתל', שהרי לידת המדות רק ע"י