א'צב

להפריד מ"ע ממ"ת, דמ"ת הוא בחי' המקור להעולמות ומ"ע הוא שלמע' ממקור לעולמות כו' ולא יפריד ביניהם כו'. דהנה האמגושא אמר לאמימר מפלגך לעילא דהורמיז ומפלגך לתתא דאהורמיז, והיינו שרצה לומר שהן ב' רשויות ח"ו, והאמת אינו כן דהכל הוא אלקו' כו', ובפנימי' הוא הענין שלא יחשוב את הדבר הגשמים לעיקר כ"א שהעיקר הוא האלקו' שבכל דבר והדבר הגשמי הוא רק כלי שבזה מתלבש האור האלקי כו', ובמו בעסק מו"מ כתי' וברכך ה' אלקיך בכל אשר תעשה שהעיקר הוא ברכת ה' והיא תעשיר כו', ועצם העסק הוא רק כלי שעי"ז באה ההשפעה בהגשמה לפי אופן מהותו שיוכל לחיות בזה, אבל ההשפעה היא השפעה אלקי' כו', וממילא לא יהי' נתון כ"כ בעצם העסק ולא יטריד ויבלבל אותו מתו' ועבודה כו', אדרבה יתפלל למי שהעושר והנכסים שלו כו', וגם יהי' עסקו בתכלית ההכשר כו', אבל כאשר את הגשמי לעיקר ומוטרד בזה כו', ה"ז שקר כו' (וזהו אחד באחד יגשו ורוח לא יעבור ביניהם דכאשר תופס את האמת שהעיקר הוא האלקו' והוא בטל לאלקו' שזהו אחד דיחו"ת כו', אז אחד באחד יגשו ורוח לא

יעבור כו', שבאים עי"ז לבחי' יחו"ע שזהו יחוד וחיבור ב' בחי' מים הנ"ל), וכמו"כ שלא יהי' גסה"ר דאין אני והוא יכולים לדור כו', וזהו השמירה מהדברים המונעים וההמשכה תהי' ממילא בבחי' מתנה כו'. וזהו כענין מל"ת דידוע דמל"ת הן למע' ממ"ע דשמי עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח, דמ"ע הן בחי' ו"ה ומל"ת הן י"ה כו', והיינו דו"ה זהו המשכה שע"י אתעדל"ת וז"ע מ"ע שהו"ע עשיית הכלים ועי"ז הוא ההמשכה כו', אבל מל"ת הוא רק העדר העשי', ועי"ז הוא ההמשכה מבחי' ומדרי' שלמע' מאתעדל"ת, ורק העדר הכלי הוא הכלי לזה כו', וזהו ג"כ ענין שמור את יום השבת, דשמור הוא ל"ת כנודע. וזהו ג"כ מה שבדברות האחרונות שבמשנה תורה נא' שמור, דהנה נת"ל (סד"ה אלה הדברים), דמשנה תורה הוא ההמשכה וההתגלות בבי"ע כו', ומשו"ז באמת יש יתרון במש"ת על הד' ספרים דשרש ההמשכה היא מלמע' יותר כו', וכמו בכללות המשכת התו' ע"י משה שהמשיך התו' בבי"ע הרי ידוע שיש בזה יתרון בשרש ההמשכה לגבי האבות כו', וכמ"ש בתו"א בהבי' דמשה ידבר על מ"ש באד"ר תלת עלמין דנפקין

מתיקונא קדמאה, דתלת עלמין הן ג' עולמות בי"ע, ובכדי שתהי' ההמשכה בבי"ע צ"ל שרש ההמשכה מהתיקון הראשון מי"ג ת"ד כו', וכמו"כ במשנה תו' לגבי הד"ס דשרש ההמשכה הוא ממדרי' גבוה יותר והיינו ממדרי' שלמע' מאתעדל"ת כו', וע"כ בדברות הראשונות נא' זכור את יום השבת שזהו מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע ובדברות שניות נא' שמור שזהו המשכה שבבחי' מתנה למע' מאתעדל"ע רק צריכים שמירה מדברים המונעים כו'. ומ"מ אומר לקדשו דגם למדרי' זו צ"ל עבודה למטה דע"ה שזהו בדרך מתנה מ"מ הרי אי לאו דעביד לו נייחא לנפשי' לא הוה יהיב לי' כו', רק שא"ז בבחי' אתעדל"ת שזהו כמו שכר כו', והו"ע התפלה דשבת כמשי"ת שעי"ז הוא ההמשכה ועי"ז הוא הכלי להמשכה זו כו'. וזהו שמור את יום השבת דהמשכה דשבת הוא בחי' פנימי' עונג העליון שזהו בבחי' מתנה וצריכים רק שמירה כו', ומ"מ או' לקדשו להיות כלי לזה כו'.