א'צ

ויכוננך הוא וב"ד נמנו כו', הוא דא עתיקא וב"ד חב"ד דאצי' כו', ושלישית יושב וזן י"ל שזהו בחי' מל' היורדת בבי"ע כו'). והנה בשבת הוא עליות העולמות שהברי' עולה באצי' עד בחי' בינה דאצי' (דבתחלת ברה"ע שהיו העולמות למע' ממקומן כמו שהן עתה כנודע, וכשנברא אדה"ר ונכנס לג"ע וזה הי' אחר חצות נעשה עלי' בהעולמות והוא שהברי' נתעלה במקום בינה דאצי', וע"י החטא שירדו העולמות הנה העלי' במנחה דשבת דאז העלי' היותר גדולה הוא כמו שהי' בתחלת הברי' אחר חצות דיום ע"ש וכמ"ש במא' הפסיעות להרח"ו ז"ל), והאצי' עולה למע' מאצי', עד שגם א"ק עולה למע' יותר כו', וכמ"ש בלק"ת בהבי' דאת שבתותי שז"ע כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא דהיינו דא"ק אדם דברי' עולה בבחי' אצי' דכללות כו', וז"ע לקשרא שביעאה בשביעאה היינו העלי' עד המדרי' היותר עליונות כו' (והיינו בבחי' היותר עליונה במדרי' שביעאה שזהו בחי' ג"ר דעתיק כו', וי"ל שבזה נכלל גם העלי' דא"ק באצי' דכללות, כדאי' במ"ח דא"ק הוא בחי' אריך דכללות העולמות, והעלי' הוא בבחי' אצי' שזהו בחי'

כדוגמת עתיק דלעילא מגולגלתא דא"ק כו', ועמ"ש בלק"ת בהבי' דמוצאיהם למסעיהם דאצי' דכללות הוא בחי' אוא"ס שלפה"צ כו', ולפ"ז י"ל דגם בחי' שביעאה דג"ר דעתיק עולים למע' כו', וז"ש בזהר פקודי הנ"ל לסלקא רעותא מתתא לעילא עד א"ס כו').

וע"פ הנ"ל יובן מה שהמשכת המן הי' בשבת דוקא, דהנה נת"ל דהמן הוא מבחי' טלא דנטיף מעתיקא בחי' פנימי' עונג העליון דג"ר דעתיק כו', והנה המשכתו למטה הי' ע"י הששה מדות דז"א דאצי' וז"ע לחם מן השמים דשמים הוא בחי' ז"א דאצי' כו', כי בכדי שתהי' ההמשכה למטה שהרי המן נתלבש ג"כ למטה בלבוש גשמי עד שטחנו אותו במדוכה ובשלו אותו בפרור כו', וזהו ע"י המשכה מבחי' מדות העליונות כו' (וי"ל דבבחי' המל' הי' בבחי' מעביר לבד ועיקר המשכתו הי' מבחי' ז"א בחי' ש' מ"ה, והיינו להיות דשרש המשכתו הוא מלמע' מבחי' מ"ה וב"ן שה"ה מזונא דחוכמתא שזהו בחי' ש' ע"ב כו', ובפרט כמשנת"ל שזהו רק שהוא בחי' מזון למקור החכ' א"כ ה"ה למע' מבחי' מ"ה וב"ן כו', ע"כ המשכתו למטה הי' ע"י ש' מ"ה דז"א כו', דמה שנמשך ע"י ש' ב"ן דמל' הוא בחי' חיצוני' השפע שבא בהגשמה ממש וצריך בירור וכמו לחם מן הארץ כו', אבל בחי' פנימי' השפע בא ע"י ש' מ"ה ולכן הגם שבא בלבוש גשמי הוא מאכל רוחני בעצם שא"צ בירור כו'). אמנם להיות דשרש המשכתו הוא מבחי' פנימי'

העונג, הרי בחי' זו אינה באה בצמצומים כ"כ שירד ויתלבש בבחי' מדות דז"א דאצי' כו', וגם א"א דבחי' ז"א יוכל לקבל בחי' אור וגילוי זה כו', וכמשנת"ל דז"א הוא שנתצמצם מבחי' א"א שזהו דוקא ע"י הצמצום שבא בבחי' קטנות כו', וגם ההמשכה היא רק מבחי' א"א שהוא שרש ומקור הנאצלים ע"כ יכול להיות בזה הצמצום באופן שיתלבש בז"א כו' (ואחר שנתצמצם בחי' ז"א מבחי' א"א יכול להיות גם גילוי בחי' א"א בז"א כו'), אבל ההמשכה מבחי' ג"ר דעתיק אינו בא בצמצומים וא"א שיתלבש בבחי' ז"א כו'. אך ביומא שביעאה שהוא עליית המדות שעולים בבינה, ולקשרא שביעאה בשביעאה הוא שהעלי' היא עד בחי' בינה דעתיק הכוללת כל הג"ר כו', וגם למע' מזה בבחי' עצמו' אוא"ס כו' כנ"ל. וזהו דשבת הוא למע' מהזמן דבכל שבוע אנו מונין יום ראשון יום שני כו' אע"פ שכבר חלפו ועברו כמה ימים ושנים כו',