א'פו

שמור כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל הטעם שהמן לא ירד בשבת מפני ששרשו הוא מבחי' טלא דבדולחא בחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס שזהו בחי' פנימי' ח"ס, דכל ההשפעות הן מבחי' חיצוניות ח"ס כו', כי ח"ס הוא מקור האצי' בכלל כו', וכן המדידה בע"ס דאצי' הן מבחי' ח"ס כו', וכ"ז הוא מבחי' חיצוני' ח"ס כו', אבל המן שרשו מבחי' פנימי' ח"ס כו', ועצם שרשו הוא מבחי' ג"ר דעתיק רק שירד בח"ס כו', ולכן המן דוקא לא ירד בשבת, כי העליות דשבת הן בפנימי' דוקא, והוא גם בפנימי' ח"ס שעולה בבחי' עצמו' עונג העליון כו', ולכן כל ההשפעות שהן מבחי' חיצוני' לבד נמשכים גם בשבת, כי העלי' בחיצוני' אינו בבחי' הבדלה לגמרי כו', רק המן להיות שרשו בבחי' פנימי' כו', והפנימי' עולה בבחי' עלי' לגמרי כו', ע"כ לא ירד למטה בשבת כו'.

ומעתה צ"ל החילוק הב' שבין המן לשארי השפעות שנא' בו דבר יום ביומו, דכל ההשפעות מותר להכין מיום א' לחברו ואפי' על כמה ימים, וכמו בלחם הארץ הרי האדם קוצר ביום א' על זמן רב כו', ומובן מזה שגם ההמשכה מלמע' הוא שנמשך מיום א' לחברו כו', משא"כ במן כתי' לקטו ממנו איש לפי אכלו כו' היינו לפי אכלו של אותו היום, וכאשר הותירו ממנו עד בקר וירם תולעים ויבאש כו' (ולכאו' אינו מובן מה שהרים תולעים שזה שייך בדבר שיש בו פסולת, כי התולעים הן מסט"א וכמ"ש המאו"א מע' ת' אות י' תולע טמא יסוד דקליפה, ובפע"ח בכוונת עולת תמיד עולת אותי' תולע והוא דעולת תמיד הוא תיקון התולע טמא כו', וכמ"ש בלקו"ת ד"ה זאת חקת התורה ובהבי' בענין תולעת שני, וכ"ז שייך במקום שיש פסולת וצריך בירור ותיקון כו', אבל המן שלא הי' בו פסולת כלל איך הרים תולעים והבאיש, וכ' הרמב"ן ז"ל שזה הי' בדרך נס לא ע"פ הטבע כי דרך המתליעים בטבע להבאיש תחלה ואח"כ מתליעים כמ"ש רש"י ז"ל, וזה שהתליע תחלה הי' זה בדרך נס כו'), וצ"ל למה המן הי' צ"ל דוקא

דבר יום ביומו כו'. ולהבין זה צלה"ק תחלה מה שהמשכת המן למע' הי' דוקא בשבת דאע"ג שהמן לא ירד למטה בשבת וכמשנת"ל, עיקר המשכתו למע' הי' בשבת דוקא שז"ע ברכו במן כו', וכדאי' במדרש ובמכילתא ע"פ ויברך אלקים את יום השביעי ברכו במן כו', והוא שהמשכת המן למע' הי' בשבת דוקא כו', וכדאי' בזהר בשלח דס"ג ע"ב ע"פ איש אל יותר ממנו עד בקר אר"י בכל יומא ויומא מתברך עלמא מההוא יומא עילאה דהא כל שיתא יומין מתברכאן מיומא שביעאה וכל יומא יהיב מההוא דקביל ביומא דילי' וע"ד משה אמר איש אל יותר כו', בגין דלא יהיב ולא יוזיף יומא דא לחברי' כו', ומובן מזה דהא בהא תליא דמפני שכולהו יומין מתברכין מיומא שביעאה, משו"ז לא יהיב ולא יוזיף כו', וצ"ל מהו השייכות זל"ז כו', וגם הרי גם בשארי ההשפעות הוא מיום השבת וכמו שאומר בכל יומא ויומא מתברך עלמא כו', ולמה במן דוקא אל יותר כו'. ובזהר יתרו דפ"ח ע"א אי' רי"צ א' כתי' ויברך אלקים את יום השביעי וכתי' במן וביום השביעי לא יהי' בו כיון דלא משתכחא בי' מזונא מאי ברכתא אשתכח בי', אלא הכי

תנא כל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין כו', הרי דעיקר המשכת המן הי' בשבת דוקא. והענין הוא דהנה שבת הוא יום השביעי דהיינו בחי' בינה, וכנודע דהששה ימים הם ששה מדות וכמ"ש ששת ימים עשה ה' כו',