א'פג

ח"ס הוא שבא בבחי' ירידה והמשכה (שהוא בחי' מזונא דחכמתא כנ"ל) והוא בחי' פנימי' דח"ס, ובעצם שרשו בבחי' עתיק בחי' עצמו' עונג העליון שלמע' גם מבחי' המשכה בבחי' מקור החכ' כו', וכמו בחי' טלא דבדולחא ה"ז ירידת בחי' הטל שיורד בח"ס דעצם בחי' הטל הוא בחי' ג"ר דעתיק כו', וכמשנת"ל (ד"ה ראשי המטות) ההפרש בין גשם לטל, והמן הו"ע א' עם הטל ששרשו מבחי' ג"ר דעתיק וירד בח"ס להיות בבחי' מזונא דחוכמתא כו', וז"ש וברדת הטל כו' ירד המן כו' נא' בו ל' ירידה שכ"ה בשרשו בבחי' גבו' דעתיק המלובש בח"ס זהו ירידת המן והמשכתו כו', אבל בעצם הוא בבחי' עונג העצמי שאינו בבחי' המשכה כו'. וזהו הטעם מה שלא ירד המן בשבת להיות דבשבת הוא העלי' בבחי' הפנימי' שגם בחי' פנימיות ח"ס עולה בבחי' עצמו' עונג העליון כו', ע"כ לא ירד המן בשבת כו', ואינו דומה לשארי השפעות דאבי"ע שהן מבחי' חיצוני' דח"ס, משא"כ בחי' המן ששרשו מבחי' פנימי' ח"ס בחי' עתיק שבו דבשבת חוזר לשרשו העצמי ע"כ לא ירד בשבת, דרק בחול יורד ומתלבש בח"ס ומשם לאבי"ע כו', אבל

בשבת שהוא עליות העולמות בבחי' הפנימי' ע"כ לא ירד בשבת כו'. וזהו ג"כ ההפרש בין אכילה דחול ובין אכילה דשבת, דהנה כתי' צדיק אוכל לשובע נפשו וקאי באכילה דשבת, ובטן רשעים תחסר קאי על אכילה דחול כו', דהנה נת"ל דענין האכילה הוא עבודת הבירורים וכמו בגשמי' הרי כל ענין תיקון המאכל הוא לבררו מן הפסולת ולתקנו עד שיהי' מאכל, ואחר שנעשה מאכל ה"ה מתברר בקיבה ונדחה ממנו הפסולת והמובחר נעשה דם ומתברר בכבד ובלב כו', וכמו"כ הוא האכילה ברוחני' שהיא העבודה בתפלה לברר את הנה"ב להפריד ממנו הרע והטוב יהי' נכלל בנה"א להיות בבחי' אה' אלקית כו', ועי"ז מתוסף חיות בנה"א דורב תבואות בכח שור כו', וע"י הבירור דנה"ב מברר ג"כ כל הדברים התחתונים להפריד מהם הפסולת והטוב יהי' נכלל בנה"א שנתוסף עי"ז גילוי אור בנה"א וכמו חמרא וריחא פקחין כו', וזהו ובטן רשעים תחסר שזהו בירור הניצוצות מהם שנכללים בקדושה כו', וזהו באכילה דחול שהוא ההשפעה דחיצוני' העולמות דשם הו"ע הבירורי' כו'. אבל האכילה דשבת הוא שצדיק אוכל לשובע נפשו בבחי'

עונג העליון שהוא בחי' הפנימי', וכמ"ש בפע"ח שער השבת פכ"א בכוונת הי"ב לחמים שהן בחי' י"ב חיוורתא דרישא דא"א, ונודע דבי"ב חיוורתא דא"א מלובשים בחי' נו"ה דעתיק כו', וזהו שרש ענין הי"ב לחמים דלחם משנה דשבת כו', והיינו שכ"ז הוא בבחי' התענוג כו', והוא לחם שכולו פנים, דלכן צריכים לחבר השתי לחמים דלחם משנה להורות ע"ז שהוא לחם שכולו פנים כו' וכמ"ש בפע"ח, והיינו שאין בו פסולת כו'. והענין הוא כי שרש השבת הוא בבחי' עצמו' עונג העליון הפשוט הנק' שעשועי המלך בעצמותו כו', להיות כי בו שבת וינפש שבא העונג אל בחי' עצמותו כו', וכמו עד"מ במלאכת הבנין שהעונג הוא בבחי' ירידה (והוא בחי' חיצוני' התענוג) וכששובת הרי עולה העונג כו' עד שעולה בבחי' עצמו' העונג שמתענג בעצמו כו' וכמשי"ת, ולכן אכילה דשבת אינו בבחי' בירורים כלל כי אין שם פסולת ח"ו רק הוא בבחי' העונג כו', וזהו לשובע נפשו שהנפש מתענג בעונג העליון כו', וכן התפלה דשבת היא בבחי' התענוג וכמ"ש אז תתענג על ה' למע' מבחי' הוי' דאצי' כו', וע"י הקדמת תפלה דשבת הוא בחי' העונג באכילה דשבת כו', שע"י קדושת שבת