א'פ

וכידוע דבהשגה מתעלם האור כו', שזהו המעלה והגרעון שבכח הבינה כו', הרי הן בריבוי גילוי אור הבינה ובענינים עמוקים והן בבחי' צמצום האור כו' הכל הוא בבחי' התרחבות, דגם בפנימי' ההשגה שהוא בעומק ובפנימי' הענין הוא מ"מ בבחי' השגה דוקא דהיינו בפרטים דוקא, והאור אינו אור המאיר כו', וגם בעומק המושג שזהו נקודת התמצית ה"ז נקודה הבאה מן השגה והיא בבחי' השגה, והאור בזה אינו אור המאיר רק הוא אור בהיר ולא אור המאיר כו' כמ"ש במ"א. וזהו שהחכ' נק' פנים מאירות ובינה נק' פנים מסבירות והיינו שבחכ' הוא האור שזהו המעלה שבנקודה, ובבינה המעלה הוא ההסבר וההתרחבות כו', הרי דחו"ב הן בגדרים מיוחדים כו', וכמו"כ הוא בבחי' חו"ב דאצי' שהן בגדרים מיוחדים כו', והרי חו"ב דאצי' הוא למע' מע' בבחי' הבדלת הערך מחו"ב שלמטה כו', מ"מ מאחר שאצי' הוא ממוצע בין המאציל אל הנאצלים ובהכרח לומר שבחי' ממוצע דאצי' אינו כמו בחי' הכתר וכ"ש שאינו כמו בחי' א"ק והיינו שהוא בבחי' שייכות עכ"פ כו', וא"כ גם בחי' חו"ב דאצי' ה"ה בגדרים מיוחדים כו'.

דהנה בחי' החכ' שבאוא"ס שלמע' מאצי' אינו בגדר החכ' כלל, ומש"א אנת הוא חכים גם בעצמות אוא"ס ה"ז רק בבחי' השלילה מהעדר החכ', והחכ' שהיא רק בשלילה מהעדר החכ' אינו בגדר החכ' כלל כו', דכאשר אומרים חכם לשלול היפך החכ' ה"ז ג"כ שהוא חכם, אך ההפרש הוא דחכ' בחיוב הוא בגדר החכ' וחכ' בשלילה אינה בגדר החכ' כו'. ויובן זה מן האור דהרי האור שהוא בגילוי הוא בגדר מיוחד, דהגדרת האור הוא שהוא מאיר, אך האור שהוא בשלילה מן העדר האור אינו בגדר האור, כי לא דוקא מה שמאיר הוא אור כ"א גם שאינו מאיר ה"ה אור כו', וכמו האש היסודי שאינו מאיר ואינו חם והוא אש כו'. וכמו"כ בחכ' שהיא רק בשלילה אינה בגדר החכ' כו', ומש"א אנת הוא חכים ולא בחכ' ידיעא ומבין ולא בבינה ידיעא א"ז בהגדרת החו"ב כלל כו', ולכן בהשגת השלילה דחכ' אופן ההשגה היא לשלול כל אשר אנו מוצאים בהגדרת החכ', מפני שהחכ' שהיא בדרך שלילה אינה בהגדרת החכ' כלל, לכן אופן ההשגה בזה הוא לשלול כל איזה שיש בחכ' ועי"ז יוכל להיות קצת הכרה בהחכ' דשלילה כו', אבל בחי' חו"ב

דאצי' הן בגדר החכ' והבינה כו', וכן כל ספי' היא בגדר מיוחד כו', וגם יש הגבלה בהתפשטות שלהם דעד פה תבוא כו', כי כ"ז שמתפשט ספי' החכ' אא"ל ספי' הבינה כו', וכידוע בכחות הגלוים שדוקא כאשר נפסק כח הא' אז יכול להיות הכח הב' כו' (משא"כ בכחות הנעלמים שיכולים להיות כולם כא' כו' כנודע), ובכללות ההגבלה שלהן שהן עשר ולא תשע ולא י"א כו', שכ"ז הוא בחי' הגבלה כו', וע"ה שהע"ס דאצי' אינן בבחי' גבול וכמא' הס"י ע"ס בלי מה מדתן עשר שאין להם סוף כו' וכמ"ש במ"א, הרי זהו לגבי בי"ע הן בל"ג אבל לגבי עצמות אוא"ס ה"ה בבחי' מדה וגבול כו'.

אך בחי' גבו' דעתיק הרי לית שמאלא בהאי עתיקא והגבו' דשם היא בחי' תגבורת העצמי' כו', והן אמת דכל דבר שבא בתגבורת ה"ז בא בבחי' התחלקות וכמו גבורות גשמים שיורדין בגבו' ובאין בהתחלקות טיפין טיפין דוקא שזהו מצד התגבורת שבהם, דמפני שנעצרים ונעכבים בהעננים ה"ה באים עי"ז בתוקף גדול ומשו"ז ה"ה מתחלקים לחלקים רבים כו', וכמו מעין המתגבר שבא בהתחלקות טיפין טיפין כו', וכמו"כ הוא ג"כ בהשפעת החכ' דכאשר בא בתגבורת השכל דוקא ה"ז בא בריבוי אותי' בדבור ובהתחלקות ריבוי הפרטים