א'עו

ולהחיות העולמות, הנה גם בהשביתה והעלי' אינם בבחי' הבדלה לגמרי ונמשך מזה חיות חיצוני' העולמות כו', רק שאינם בבחי' צמצום כמו שהן בבחי' ירידה והמשכה, וזהו ויכל אלקים שכלו הצמצומים בשבת ומאיר בזה בחי' אור עליון יותר היינו בחי' המח' כו', אבל פנימי' הכלים שזהו עצמו' הכלים שאין ענינם להוות כו' (דפרצוף פנימי דמל' הוא מקור נש"י כו') ה"ז בבחי' שביתה ועלי' לגמרי כו', והתוס' אורות הן למע' דוקא כמו שהן בבחי' עלי' בשבת וההמשכה למטה הוא בימות החול כו' וכמשי"ת). ולכן כל שארי ההשפעות שהן מבחי' החיצוני' נמשכים בשבת ג"כ כו', והמן להיותו בבחי' פנימי' לא ירד למטה בשבת כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות כו', דהנה ענין הנדרים שייך רק במקום ששייך בירורים, והיינו בנוגה שמעורב טו"ר וכמו כל הדברים הגשמי' שהן תחת ממשלת ק"נ והן מעורבים טו"ר כמו שנראה מפעולתם שבאים לידי רע, כמו במאכל הגשמי כשהוא למלאות תאוות נפשו הרי אמרו מלי' כריסי' זינא בישא כו' וכתי' וישמן ויבעט כו', ואכילה מרובה נק' אכילה גסה כו', וכידוע שכל המדות רעות באות מריבוי אכילה כו' (וכמו בבן סורר ומורה כו') ומובן מזה שהמאכל מעורב ברע כו', וכן כל הדברים הגשמי' כמו דירה נאה וכה"ג כו', וכאשר האכילה היא לש"ש (וממילא אינה אכילה גסה) ה"ה מברר כו'. והנה נדרים סייג לפרישות והיינו בדברים המעורבים טו"ר שצריך לפרוש א"ע מהם, וביותר כאשר רואה בנפשו שא"א לו לברר את הדבר העצה היא שנודר הנאה מזה ונעשה עליו כדבר האסור ועי"ז הוא פורש עצמו כו', וידוע שהנדרים הם בבינה דכל הנודר כאלו נודר בחיי המלך כו', והיינו לפי שבינה היא מקור ההשתל' לכן שם הו"ע הנדרים כו', אבל מוחין דאבא שלמע' מהשתל' שם אינו

שייך ענין הנדרים להיות שזהו למעלה מבחי' הבירורים וכמו המן כו', אדרבה החכם מתיר את הנדר דבחכ' אתברירו שהחכ' מברר בדרך מלמעלמ"ט כו', וכאשר נתברר ה"ז נעשה דבר המותר כו', וי"ל דענין שהחכם מתיר את הנדר ה"ז בדוגמא כמו מי חטאת שמטהרים את הטמא, כמו"כ הוא שהדבר האסור נעשה דבר מותר כו', והיינו בחי' אוא"ס שבחכ' והוא בחי' גבו' דעתיק כו' ע"כ ביכולתו להתיר כו'. וענין שלשה הדיוטות י"ל ע"ד בשלשה אומר נברך שהן בחי' חג"ת כשמתכללים יחד הרי הברכה לרבים נמשך מבחי' כח"ב כו' וכמ"ש בסי' בד"ה ענין ברכת הזימון ובהביאור, ועד"ז י"ל דג' הדיוטות הוא שממשיכים מבחי' הכתר וע"כ ביכולתם להתיר את הנדר כו', ודוקא אחרים יכולים להתיר ולא הוא עצמו שצריך לפרוש ע"י הנדר, רק אחרים מחלין לו והיינו יחיד מומחה שהוא בחי' חכ' שבה מאיר אוא"ס כו', או ג' הדיוטות שממשיכים מכתר ה"ה מתירים את הנדר כו'. וזהו שייכות נדרים למועדות דהרי מועדים לשמחה הן בחי' בינה כנ"ל וביו"ט שייך בירור וכמא' פרש חגיכם ולא פרש שבתכם כו', וממילא שייך בזה ג"כ

נדרים כו', וענין התרת נדרים הוא כמארז"ל עתידים מועדות להבטל לעתיד לגבי הגילוי שיהי' לעתיד (בחי' טלא דבדולחא) כו'. וזהו ג"כ מה שנא' הפרשה לראשי המטות כי כאן עיקר הכוונה הוא התרת הנדרים, כי נדרים א"צ להיות ע"פ התו' (וכמ"ש וכי תחדל לנדור כו' וכמארז"ל ע"פ זה), ופרשת נדרים בא ללמד העיקר