א'עה

מכמו שהן בהם באצי' כו', ובמדרי' בי"ע מה שהוא בבחי' מקור לעולם התחתון הן ו"ק דיצי' כו', כי התחלת התגלות היש הוא בעולם היצי' כו', וכידוע דברי' אינו בבחי' מציאות עדיין רק בבחי' אפשרות המציאות וע"כ אינו בבחי' מקור עדיין כו', רק יצי' שהוא התגלות היש ה"ז בבחי' מקור כו', דכמו שבאצי' הרי התחלת שרש בי"ע הוא מהו"ק דז"א להיות שזהו בחי' התגלות כו' שהרי חו"ב דאצי' קדמו למעלת ומדרי' העולמות כו', ורק בחי' ז"א הוא בבחי' שרש ומקור כו', כמו"כ בבי"ע מה שהוא בבחי' מקור להתהוות עולם התחתון הן בחי' ו"ק דיצי' ובהן מתלבש הארה מבחי' ו"ק דז"א כו' (וההשפעה מו"ק דיצי' הוא בא"י ובחו"ל ההשפעה היא מו"ק דעשי' כו' וכמ"ש במ"א).

והנה בשבת כתי' שבת להוי' דבחי' שבת הוא השביתה והעלי' למע' שהמדות עולין מהתלבשותן בו"ק דיצי' ועשי' בעצמותן באצי' וגם למע' מאצי' כו', וז"ש ויכולו השמים כו' ויכל אלקים כו', שהוא ל' כליון דהיינו שהאור חוזר למקורו כו', וכמו אדם ששובת ונח מהתפשטות שכלו ומדותיו שנתלבשו תחלה באיזה עשי' שחוזרים ומתעלין לבחי' עצמותן כו', וכמו"כ למע' דבשבת הכל הוא בבחי' עלי' למע' דוקא בבחי' אצי' שמובדל בערך מבי"ע כו' כנ"ל (וזהו כללות המדרי' דשבת שהוא באצי' שזהו השביתה מירידה לבי"ע כו'), וגם שהעלי' היא למע' מאצי' כו'. וע"כ לא ירד המן בשבת כיון דבשבת אין בחי' ירידה והשתל' למטה כ"א אדרבא שהמדות עולים למע' ע"כ לא ירד המן בשבת כו', והגם דכל שאר ההשפעות נשפעים גם בשבת דהקב"ה מוריד גשמים ומצמיח דשאים כו', הנה ידוע דעליות דשבת הן בבחי' הפנימיות דוקא, ע"ה דהשביתה דשבת היא בבחי' הדבור שהרי בדבר ה' שמים נעשו ובזה הוא השביתה כו', הרי בדבור יש ג"כ פנימי' וחיצוני', וי"ל דחיצוני' הדבור זהו כמו שדבורו של הקב"ה חשיב

מעשה ועצם הדבור זהו בחי' הפנימי' כו', ומבו' במ"א ההפרש דמעשה זהו כמו שהמל' מקבל מיסוד ודבור הוא כמו שמקבלת מת"ת כו', גם בחי' אותי' הדבור ובחי' האור שבהאותי' שהן בחי' אורות וכלים דמל' כמ"ש בסי' בפי' הללו ה' בחיי כו', זהו בחי' פנימי' וחיצוני' שבמל', ובאותי' גופא יש בחי' חומר וצורה וכמ"ש בד"ה ויעש דוד שם באגה"ק דצורת האותי' הן מקדמות השכל ורצון הנפש כו', וחומר האותי' זהו חיצוניותן כו', וי"ל שזהו בחי' פנימי' הכלים דמל' וחיצוני' הכלים כו', ועליות דשבת הן בבחי' הפנימי' היינו בבחי' האור וגם בבחי' הכלים, וכמ"ש באגה"ק בקו"א ד"ה להבין מ"ש בפע"ח דעליות דשבת ויוהכ"פ הוא ג"כ בכלים, אבל הוא בבחי' פנימי' הכלים כו' (וחיצוני' הדבור מקבל בשבת ממח' כו', ובלק"ת ד"ה שובה ישראל עד נר' שזהו ג"כ בדרך עלי' דחיצוני' העולמות עולים ומקבלים מבחי' מח' כמו עדאת"כ כו', וגם שגשמי' העולם הוא בשבת באופן אחר, והיינו שעולה ג"כ בבחי' עלי' הזאת דחיצוני' הדבור עולה ומקבל ממח' כו' (ושם נר' שהעולם אינו מקבל בשבת מהדבור כ"א ממח'

כו'). וגם י"ל שזהו ע"ד המבו' במ"א ההפרש בין רצו"ש דממכ"ע ורצו"ש דסוכ"ע, דבחי' ממכ"ע להיות שזהו האור השייך אל הכלים והוא בבחי' התלבשות בכלים ע"כ גם בהרצוא אינו בבחי' יציאה לגמרי מהכלים ויש לו אחיזה כו', אבל בחי' סוכ"ע להיות שזהו למע' מבחי' הכלים הנה הרצוא הוא בבחי' יציאה לגמרי כו', ועד"ז י"ל כאן דבחי' חיצוני' הכלים (ובכלל זה גם בחי' חיצוני' האור) מפני שענינם הוא להוות