א'עג

שהוא בחי' מזון אל מקור החכ' בחי' ח"ס, והיינו לא שהמשכתו מבחי' ח"ס כ"א להיותו בחי' גבורה דעתיק ה"ה בבחי' מזון וחיות לח"ס כו'. ועוד י"ל דמה שהבירורים הם מח"ס היינו שרש הבירורים לא שבחי' ח"ס באה לברר כ"א שמשם שרש הבירורים, אבל הבירורים בפועל הן מבחי' חכ' דאצי' כו'. דהנה אי' בזהר תזריע דמ"ט ע"א ע"פ הזה עליהם מי חטאת שזהו בחי' שיורא טלא דבדולחא, ופי' שיורא טלא כו' זהו בחי' שערות הנמשכים מח"ס והן המזלות דונוצר ונקה כו' כמ"ש בלק"ת ד"ה האזינו הא' בסופו, ומשם נמשך לטהר הטמא מת שא"ז בדרך בירור כו', דענין הבירורים הוא שהניצוץ דקדושה מתברר ומתעלה כו', אבל זה שהטמא עצמו יתהפך לטהור א"ז בדרך בירור כו', והוא מבחי' מזלות דונוצר ונקה מקור חו"ב כו', ובחי' טלא דבדולחא עצמו זהו בחי' טל תחי' שיהי' לעתיד שיחי' את המתים, וה"ז למע' הרבה מבחי' שיורא טלא שרק מטהר את הטמא מת ובחי' טלא דבדולחא הוא שמחי' את המת עצמו כו', ולפ"ז צ"ל דבחי' הבירורים זהו מבחי' המזלות דונוצר ונקה כמו שנמשכים בחכ', ובחי' המזלות עצמן הן

למע' מהבירור והן המטהרים את הטמא מת כו', ובחי' טלא דבדולחא הוא בחי' טל תחי' כו', וזהו שא' שם בזהר דלעתיד כתי' וזרקתי עליכם מים טהורים שזה בחי' טלא דבדולחא עצמה שלמע' מהבירורים והוא בחי' טל תחי' הנ"ל. וע"פ הנ"ל יובן מ"ש בסדור ד"ה ת"ר מנין לבהמ"ז מן התו' דח"ס היא למע' מבחי' הבירורים כו', והיינו כנ"ל שזהו בחי' טל תחי' שא"ז בבחי' בירור כלל, והבירורים זהו מבחי' חכ' דאצי' דוקא כו' כמש"ש, וגם הבירורים דחכ' הם בדרך מלמעלמ"ט, דענין הבירור דמלמטלמ"ע הוא מבחי' בינה שזהו בחי' ס' השתל' כנודע, והבירור דחכ' הוא בבחי' מלמעלמ"ט, וזהו דשרש הבירורים הוא מהמזלות דונוצר ונקה כמו שנמשכים בחו"ב, הנה מהמזל ונוצר שבחכ' הוא בדרך ממילא ומזל ונקה שבבינה הבירור בדרך התלבשות כו', ומ"מ החכ' באה לברר אבל ח"ס אינה באה כלל לברר רק שמשם הוא שרש הבירורים כו', וא"כ בחי' המן שזהו מבחי' טלא דבדולחא עצמה ה"ז למע' מבחי' הבירורים כו'.

ומעתה צ"ל מה שלא ירד המן בשבת והרי נודע דשבת הוא בחי' עונג, וכידוע ההפרש בין יו"ט לשבת דיו"ט הוא זמן שמחתינו והוא בחי' מוחין דאימא שהו"ע אם הבנים שמחה כו', ושבת הוא בחי' מוחין דאבא שזהו בחי' העונג שלמע' משמחה כו' (וכמ"ש במ"א ההפרש דשמחה זהו בחי' התפשטות והתגלות לבד כו', וכידוע דהשמחה הוא מצד הגילוי דוקא שהוא בחי' התפשטות הנפש כו', וזהו שהשמחה היא בהשגה דוקא שהוא התרחבות השכל לא העצמי כו', משא"כ בעצם השכל וכמו בהמצאת שכל חדש אינו שייך שמחה כ"א עונג דוקא שהעונג הוא בחי' עצמי לא רק בחי' ההתפשטות וההתגלות כו'). והגם דהתגלות עתיק הוא בבינה כו', זהו בחי' ההתגלות לבד שהוא בחי' התפשטות הארת העונג (וג"ז הוא למע' משמחה דהעונג בההשגה זהו דוקא בפנימי' ההשגה היינו בעומק ההשגה ובנושא המושג כו', והשמחה היא בחיצוני' ההשגה היינו ההשגה עצמה דכאשר משיג איזה ענין ה"ה שמח בזה כו', ולכן התרחבות ההשגה הוא דוקא מן העונג שבהשגה שע"י העונג שיש לו בההשגה (דער געשמאק אין דעם) עי"ז הוא ההתרחבות,

ובההתרחבות עצמה הו"ע השמחה לבד, אבל סבת ההתרחבות הוא דוקא מן העונג שבההשגה כו', והוא כידוע שההתרחבות היא מן