א'עא

מהבירורים להיות שזהו המשכה מבחי' ג"ר דעתיק ובחי' רדל"א שלמעלה מהעלאת מ"ן כו', שהרי ענין הבירורים הו"ע העלאת מ"ן, דז"ע העלאת מ"ן שנעשה כלי הראוי' כנ"ל והיינו ע"י הבירור והזיכוך כו', וזהו שייך בבחי' ז"ת דעתיק כו', ונת"ל (ד"ה במד"ס) שיש שרש להשבירה גם בע"ס הגנוזות שהן ע"ס דעתיק, אבל כ"ז הוא בז"ת דעתיק (שהרי השבירה הי' בז"ת כו'), ולכן ההמשכה משם הוא ע"י העלאת מ"ן דבירורים כו', משא"כ בחי' ג"ר דעתיק הן למע' מענין השבירה ואינו שייך שם העלאת מ"ן דבירורים כ"א הוא בבחי' המשכה מלמע' מצ"ע כו', וז"ש והמן כזרע גד לבן כו', דלובן זה מורה על היותו ברור בתכלית מן הפסולת בעצם הוויתו, והיינו מפני ששרשו מבחי' לובן העליון שלמע' משרש השבירה כו'.

אמנם צ"ל הלא נת"ל (ד"ה ויקח קרח) דשרש הבירורים הוא מבחי' העונג, דברצון הכל שוין והעונג הוא בדבר המוכשר דוקא ולכן הבירור וההבדלה מה הוא מוכשר הוא ע"י העונג כו', וצריכים לו' שזהו דוקא מבחי' עונג העצמי שלמע' משרש השבירה כו', שהרי במקום שיש שרש השבירה איך יוכל להיות משם התיקון (אם לא שיתברר בעצמו תחלה וכמשנ"ת שם בבחי' ח"ס כו', ואא"ל שמשם שרש השבירה מאחר שצריך להתברר בעצמו כו'), אלא שרש התיקון והבירור הוא דוקא ממדרי' שלמע' מהשבירה כו', והיינו מבחי' ג"ר דעתיק כו'. ואיך המן דשרשו מבחי' ג"ר דעתיק למע' מהבירורים כו', שהרי מה שבא לברר א"ז למע' מבירורים וא"ז בבחי' המשכה מלמעלמ"ט דזהו דוקא כאשר אינו שייך לבירורים כלל, אבל מה ששייך לבירורים א"ז בבחי' המשכה מלמעלמ"ט מצ"ע שהרי ההמשכה והגילוי הוא ע"י הבירורים כו', וכמו בתו' הבאה לברר בירורים הגם שהיא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט היינו שהבירור הוא בדרך מלמעלמ"ט, אבל א"ז עדיין המשכה מלמעלמ"ט שלא ע"י הבירורים כו', ואפי' פנימי' התו' שנת"ל (ד"ה פנחס)

שהבירורים נעשים ממילא שלא ע"י התעסקות כלל, ג"ז אינו למע' מהבירורים כו', וא"כ המן שהוא מבחי' התענוג שמשם הוא שרש הבירורים איך הוא למע' מהבירורים כו'. אך הענין הוא שהרי נת' שם שזהו דוקא מבחי' גבו' דעתיק שמלובש במו"ס, דהעונג בעצם הוא למע' מהבירור רק כשבא העונג בבחי' ח"ס ה"ה מברר ומגביל את הרצון כו', וא"כ המן שהוא מעצם העונג בחי' ג"ר דעתיק ה"ה למע' מהבירורים כו'. אך עדיין צ"ל שהרי המן הוא מבחי' טלא דבדולחא וכמ"ש ועינו כעין הבדולח והיינו בחי' טלא דבדולחא וכמ"ש באד"ר דקכ"ח ב', וידוע דטלא דבדולחא הוא בחי' גבו' דעתיק שמלובש בח"ס, וזהו כמו אבן הבדולח שמראהו כולו לבן וכעין גוון סומק אתחזי בי' כו', והיינו בחי' החכ' שהיא בחי' החסדים דחח"ן מימין הרי עיקר קו הימין הוא בחי' החכ' כו', וכמו בגשמי' השוטה הוא מלא דינים וגבו' כו', וזהו מפני מיעוט האור והחיות שבו כו', אבל החכם הוא מלא חסדים מפני ריבוי האור והחיות שבו כו' (ובמ"א שזהו מפני קטנות וגדלות הכלי דכלי קטנה אינה מקבלת הפכים משא"כ בגדלות הכלי כו',

והיינו הך דבכלי קטנה האור במיעוט היינו בכללות לבד, ובגדלות הכלי הוא התרחבות האור שזהו ריבוי החיות כו', אך לבד זאת כאן הכוונה דהשוטה הוא איש הגבורה בעצם והחכם הוא איש הרחמים והחסדים בעצם, וזהו מצד האור דוקא לא רק מצד התרחבות הכלי שזהו רק מצד ההתכללות דחו"ג ע"י הטעם והשכל שא"ז טוב בעצם רק מצד חיוב השכל כו',