א'סט

בס"ד. ש"פ מטו"מ, העת"ר

וידבר משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר כו' איש כי ידור נדר כו', וצ"ל מה"ע הנדרים וכי לא דייך במה שאסרה תורה שאוסר על עצמו דבר המותר. ומה"ע התרת נדרים דאחר שאסר על נפשו ה"ז דבר אסור עליו ואיך ביכולת להתיר דבר האסור. ומי מתירי' לו אחרים דוקא דהוא עצמו אינו יכול להתיר כ"א אחרים מתירים לו, וכמו שארז"ל ע"פ לא יחל דברו הוא אינו מוחיל אבל אחרים מחלין לו, ואיך הוא עצמו א"י להתיר ואחרים מתירים לו אפי' שלשה הדיוטות או יחיד מומחה. וגם זה צ"ל למה בהדיוטות צריכים שלשה דוקא ומומחה גם א' יכול להתיר כו'. והבחיי כ' מפני מה נסמכה פ' נדרים לפ' המועדות מפני שבמועדות נא' לכל נדריכם ונדבותיכם כו', וצ"ל מה שייך נדרים למועדות כו'. גם צ"ל מה שנא' פ' זו לראשי המטות הלא כל הפרשיות נאמרו לכל ישראל ופ' נדרים נאמרה לראשי המטות דוקא. ומה"ע לבני ישראל דהול"ל אל ראשי המטות ודי ומהו עוד לבני ישראל כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל שיש ב' בחי' לחם, לחם מן הארץ ולחם מן השמים, דלחם מן הארץ הוא שבא ע"י עבודת הבירורים, דהנה

ז' מלכין דתהו שנפלו בשבירה נתבררו תחלה ע"י ש' מ"ה דתיקון בדרך מלמעלמ"ט עד שהפסולת הגס נפל למטה וכאן הוא עבודת האדם לברר כו', וזהו ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה שזהו עבודת הבירורים כו', ובתחלה הי' הכוונה שיהי' גם למטה הבירור בדרך מלמעלמ"ט דלכן הי' עבודתו בג"ע כו', ומ"מ לא הי' כמו בירור דש' מ"ה שצריכים בירור ראשון ובירור שני כו', ואח"כ וישלחהו מג"ע לעבוד כו' בחרישה וזריעה כו', שזהו בדרך מלמטלמ"ע כו', שכל הענינים ברוחניות שהן בירור הנה"ב ובירור הדברים התחתונים עד שיהיו ראוים לאכילה שהו"ע ורב תבואות בכח שור כו'.

והנה כ"ז הוא בלחם מן הארץ שזהו מה שנמשך מהאור שבס' השתל', ובס' השתל' יש תהו ותיקון, וכל בנין התיקון מבירורים דתהו והכל צריך בירור כו', וכמ"ש בפע"ח שער התפלה פ"ז שאין לך דבר בעולם שאינו מבחי' מלכין דתהו והכל צריך בירור ותיקון כו', עד שהדברים שלמטה הם בלבושי נוגה ומעורבים פסולת וצריכים לבררם מן הפסולת, וזהו ג"כ מפני שהוא בהאור דס' השתל' שנמשך בס' והדרגה עד שהמדרי' התחתונות מתלבשים בלבושי נוגה כו', והיינו שהמשכת החיות הוא ע"י הנוגה וצריך בירור וע"י הבירור מתוסף אור כו'. אמנם המן הוא לחם מן השמים הבא מלמע' שלא ע"י עבודה ויגיעה והוא למע' מהבירורים כו', וכידוע שבהמן לא הי' בו פסולת כלל ונק' לחם הקלוקל כו', וכמ"ש לחם אבירים אכל איש לחם שנבלע באברים, שנבלע כולו באברים ולא הי' בו פסולת כו', וגם אבירים ל' תוקף וחוזק והוא תוקף הכח הבא מאור עצמי שהוא חזק בעצם כו', ולא ע"י העלאת מ"ן דבירורי' כלל כו'. דהנה ירידת המן הי' ע"י הטל וכמ"ש וברדת הטל על המחנה לילה ירד המן עליו כו', וידוע ההפרש

בין גשם לטל דגשם הוא שבא בדרך מלמטלמ"ע כו', דהגשם הוא מן השמים וכמ"ש כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו', מ"מ הוא בא ע"י העננים שעולים מן הארץ כו' (ובפדר"א אי' בזמן שישראל עושין רש"מ הארץ שותה