א'סא

בס"ד. ש"פ פנחס, העת"ר

וידבר ה' אל משה פנחס בן אלעזר כו' השיב את חמתי מעל בנ"י כו' לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, וצ"ל והלא מרע"ה כמה פעמים השיב חמה מעל בנ"י ולא מצינו אצלו הכרת טובה ונתינת שכר ע"ז, ומדוע כאשר פנחס השיב חמה מעל בנ"י או' הנני נותן לו כו' ומהו"ע בריתי שלום שזה נתינת ע"ז שהשיב חמתי, ומהו אומרו הנני נותן לו כו', ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דאכילה דשבת הוא בורר אוכל מתוך אוכל, דכל בורר אסור בשבת הן בורר פסולת מתוך אוכל או בורר אוכל כו', והבירור דשבת הוא בורר אוכל, והיינו דבר שהוא אוכל שאין בזה שום תערובות פסולת כלל, רק בעליית העולמות צריך בירור בכדי להיות כלי לגילוי אור עליון יותר כו'. והדוגמא לזה הוא עליית הנשמות מגעה"ת לגעה"ע דע"ה שכבר נזדככה הנשמה מכל חומרי' קודם עלותה לגעה"ת, מ"מ צריכה טבילה בנה"ד קודם עלותה לגעה"ע שזהו בכדי להיות בבחי' אין ומ"ה שתוכל לקבל הגילוי דגעה"ע כו'. ובעבודה הו"ע ומל ה"א את לבבך שאחר ומלתם את ערלת שזהו העבודה שע"פ טו"ד, וע"ה שהאה' היא כדבעי צריכה העברה מפני ההרגשה שבה בכדי לבא להאה' דרעו"ד, ועי"ז נעשה כלי לגילוי אוא"ס כו'.

והנה במ"א מבו' דאכילה דשבת אין ענינה בבחי' הבירורים כלל (גם לא בירור אוכל מתוך האוכל כו'), כ"א זהו בבחי' המשכה מלמע' וכמ"ש צדיק אוכל לשובע נפשו דהיינו לשובע נפשו האלקית בבחינת המשכת עונג העליון כו', וכמו אכילת אדם שלמע' מאכילת מזבח, וכמארז"ל ע"פ ואם האכל יאכל בשתי אכילות הכתוב מדבר א' אכילת אדם וא' אכילת מזבח כו', ומבו' במ"א ההפרש בזה דאכילת מזבח הו"ע הבירורים שמתברר הבהמה הגשמי' ועולה למע' בשרשה בתהו ועי"ז נמשכי' אורות דתהו כו', אבל ענין אכילת אדם דכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים אינו לברר ולא בבחי' העלאה מלמטלמ"ע רק בדוגמא של מעלה דכתי' אכלו רעים שזהו בבחי' המשכת האור מלמע' כו', כמו"כ הוא אכילת אדם שזהו רק המשכה מלמעלמ"ט כו', וע"י אכילת אדם למטה הוא המשכת אור חדש בבחי' אדה"ע כו', וכמו"כ הוא אכילת שבת שהוא המשכת העונג העליון בפרצופי האצי' ובנש"י כו'. ולהבין זה צ"ל תחלה ענין המן שלא ירד בשבת דכל ההשפעות ה"ה נמשכים בשבת ג"כ אבל המן לא ירד בשבת, ומ"מ עיקר המשכת המן הי' בשבת

וכמשארז"ל ע"פ ויברך אלקים את יום השביעי ברכו במן כו', וכמ"ש בזהר יתרו דפ"ח ע"א דכל ברכאן דלעילא ותתא ביומא שביעאה תליין כו', ובפ' בשלח דס"ג ע"ב כ' בכל יומא מתברך עלמא מההוא יומא עילאה דהא כל שיתא יומין מתברכין מיומא שביעאה כו', והיינו דעיקר המשכת המן הי' בשבת דוקא רק שלמטה לא נמשך המן בשבת כו', וירידת המן בכל יום הי' מיום השבת דמיני' מתברכין כולהו יומין כו', רק שירידת המן הי' דבר יום ביומו דוקא ולא מיום לחברו כמ"ש בזהר שם, ולא כמו בכל