א'נה

הטוב הוא בחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס, דמו"ס הוא בחי' חמר טב ובחי' גבו' דעתיק הוא בחי' שמן הטוב כו', וידוע דשמיני הוא ל' שמן כמ"ש במ"א, וזהו דבחי' יסוד אבא שמקבל ממזל השמיני היינו בחי' שמן הטוב זהו שמאיר בגעה"ע כו'. ולפ"ז געה"ע הוא יחוד י"ה שמאיר שם גילוי בחי' החכ' דביו"ד נברא העוה"ב כו', וע"ה דג"ע הוא בחי' בינה, מ"מ בגעה"ע מאיר בחי' פנימי' החכ' והיינו כמו שחכ' מקבל ע"י מזל השמיני מבחי' עתיק שבמו"ס כו', וי"ל שזהו שממשיכים ע"י תומ"צ כו', דהנה בג"ע כתי' ש' מלא ה' אלקים וצ"ל דבגעה"ת הוא הוי' דז"א ואלקים בחי' מל' (וע"י עבודה ההמשכה מבחי' חו"ב דז"א כו'), והוא בחי' ו"ה כו', ובגעה"ע הוי' ואלקים הוא בחי' חו"ב כו', וע"י עבודה שנהנין מזיו תורתן ועבודתן הוא שמאיר בחי' פנימי' החכ' והוא מ"ה דחכ' כמו שהחכ' היא בחי' אין כו', וכידוע בענין והחכ' מאין תמצא שגם החכ' היא בחי' אין שלמע' מהשגה כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה מצה זו, והיינו שהאין דחכ' הוא בחי' אין דכתר כו', וזהו בחי' מ"ה דחכ' הוא בחי' אין דכתר ממש שנמצא

בין הנאצלים כו', דבחי' האין דכתר שמהותו ממש נמצא בנאצלים זהו בחי' פנימי' הכתר כו', וענין שנמצא בין הנאצלים היינו שבא בציור דחכ' אבל הוא למע' מהשגה והוא הידיעה שבבחי' ראיית המהות כו', וזהו שמאיר בגעה"ע. והגם דג"ע הוא השגה, ואיך נא' שבגעה"ע גילוי בחי' מ"ה דחכ' שלמע' מהשגה כו', י"ל שההשגה דגעה"ע הוא השגת השלילה שבזה הוא יחוד פנימי דחו"ב וכמ"ש בד"ה אלה פקודי ובהביאור, כי השגת השלילה מביא לידי ראיית המהות כו'. וזהו ההפרש בין השגת החיוב להשגת השלילה (לבד ההפרש בהמדרי' ששם היא ההשגה כו'), דהשגת החיוב אינו מביא לידי ראי' להיות שהיא ההשגה בחיצוני' הענין ומסתפק בהשגת הענין כו', רק בעומק המושג דהיינו נקודת התמצית ע"י העמקת הדעת בזה בא לידי הכרה בהענין כו' וכמ"ש במ"א, אבל השגת השלילה מביא לידי ראיית המהות כו', וזהו בחי' יחוד פנימי דאו"א כו', וכמו שמי עם י"ה שס"ה ל"ת דגילוי בחי' י"ה היינו בחי' יחוד פנימי דאו"א הוא ע"י ההעדר דוקא שז"ע ל"ת כו', כמו"כ גילוי עצמי' החכ' בבינה הוא ע"י השגת השלילה כו'.

וזהו ההפרש בין געה"ת לגעה"ע דגעה"ת הוא בחי' השגת החיוב והוא ההשגה בבחי' האלקות שבא בהשתל', וההשגה דגעה"ע היא השגת השלילה שזהו באוא"ס שלמע' מהשתל', וההשגה היא בבחי' אין שאינו בבחי' תפיסה כו', ובאים עי"ז לידי הכרה ובחי' ראי' כו'.

ולפ"ז י"ל דגעה"ת הוא בחי' אספשא"מ וגעה"ע בחי' אספה"מ, וכמו כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה כו', וזהו כמ"ש ובזה הנערה באה שז"ע העמוד שבין געה"ת לגעה"ע כמ"ש בתו"א ע"פ זה, הרי מובן מזה דגעה"ע הוא בחי' זה בחי' אספה"מ כו', והגם ששניהם השגה הנה מובן לפי הנ"ל דגעה"ת הוא השגה דבחי' חיצוני' בינה, דההשגה היא בחי' יש והיא בבחי' חיצוני' האור כו', והשגה דגעה"ע הוא בחי' פנימי' בינה שהו"ע השגת השלילה והיא ההשגה בבחי' פנימי' האור כו'. וזהו ג"כ מארז"ל דע מאין באת ולאן אתה הולך, וידוע דמאין באת קאי על געה"ע שזהו מקום הנשמה קודם בואה לגוף, ולאן אתה הולך הוא געה"ת כו' כמ"ש בלק"ת ד"ה במד"ס באה"מ, וגעה"ת נק' אן שהוא ל' מקום, וגעה"ע נק' אין ע"ש גילוי החכ' שבגעה"ע, וההשגה היא השגת השלילה שהיא בחי' אין כו', ובפרט ע"י עבודה שנמשך מבחי' פנימי' החכ'