א'מז
בעצמו שלא ירצה בהם, כ"א גם בתוקף רצונו מ"מ יבטל את רצונו מפני רצון ה' בלי שום טענה ומענה כלל, רק מפני שיודע שזה היפך רצון ה' ושא"ז כלי כלל להיות שורה בזה אור הקדושה ה"ה מבטל רצונו כו', והו"ע קדש עצמך במותר לך שזהו בכח החכ' שבנפש כו'). וזהו הסרת הפסולת היותר גס שאין בזה טוב, והיינו שאין בזה שום שימוש אל הקדושה, כי הנה יש מהמדות הטבעי' שיש בהם מ"מ איזה שימוש אל הקדושה, וכמו מדות הגאות שהיא מדה רעה מאד והרחיקו אותה מאד חכמי האמת ונק' אבי אבות הטומאה כנודע, מ"מ ארז"ל ת"ח צריך שיהי' בו שמינית שבשמינית מגסה"ר כו', וכמ"ש ויגבה לבו בדרכי ה' שעי"ז דוקא מעוררים למע' ענין כי גאה גאה שמתגאה על גיותנא להיות ואת עשו שנאתי כו' וכמ"ש בהוספות לתו"א ד"ה ויקח המן, אך זהו בחי' הדקות שבמדה הזאת ושנכללת בקדושה היינו שא"ז הגבהה חומרי' כו', אבל הגסות המדות הן במדת הגיאות והן בשארי מדות טבעי' הרי"ז פסולת שאין בזה טוב כנ"ל וצריך דחי' לגמרי כו'. ובעבודה בכל יום הו"ע הכובד ראש שקודם התפלה בבחי' מרירות על הריחוק
להיות בבחי' לב נשבר ונדכה שעי"ז נעשה שבירת החומרי' בכלל והסרת ההעלם וההסתר הגס כו', כי בכל יום בשינה הוא התגברות החומרי' כו' וכמו שנת"ל (ד"ה ויהיו חיי שרה), וע"י הכובד ראש שקודם התפלה נשבר החומרי' כו', ואח"כ הוא בירור וזיכוך הכחות טבעי' ע"י עבודה דנה"א בהתעסקות עם הנה"ב לבררו ולזככו להפריד הרע שבהכחות היינו להיות ביטול הרצון דרצונות זרות, ושהטוב יתעלה ויהי' נכלל בנה"א כו', וזה הבירור הוא לאט לאט בסדר והדרגה דמעט מעט אגרשנו מפניך ותחלה בגסות הרע ואח"כ גם בדקות הרע כו', וכמו בכי"ו בעבודה בתפלה בפסוד"ז שנעשה החקיקה מבחוץ בנה"ב ע"י ההתבוננות בגדולת ה' בבריאת והתהוות העולמות כו', שעי"ז מסיר החוחים וקוצים הסובבים את הנה"ב ומתעלה עי"ז במדרי' עליונה יותר כו', וכמשנת"ל (ד"ה יהודה אתה) דהנה"ב להיותו חומרי בעצם גם לאחר שנעשה ההפרדה הכללי' בראשית העבודה כנ"ל, מ"מ כשהוא במקומו א"א לעשותו כלי לאור אלקי' וע"י החקיקה מבחוץ שמתעלה בדרגא עליונה יותר ה"ה נעשה בדקות יותר (ער ווערט איידעלער במהותו) כמשנ"ת
שם, ויכולים לעשותו כלי כו'. ואח"כ בברכת ק"ש וק"ש שפועל ביטול פנימי בהנה"ב בהכחות שלו להיות ואהבת את ה"א בכל לבבך בשני יצריך כו', דכל מה שמתקרב יותר לאלקו' בהשגה פנימי' שזהו בחי' הקירוב מה שהוא בבחי' השגה פנימי' ומאיר בזה האור יותר כו', שזהו ג"כ בהדרגות דתפלה, דתחלה הוא בבחי' הודאה שא"ז השגה כו' כנודע, ואח"כ בפסוד"ז הוא ההשגה וההתבוננות בענין יש מאין כו', אך ההשגה היא בדבר הבלתי מושג בעצם, שהרי עצם הענין דהתהוות יש מאין אינו מושג, דא"א להשיג איך הוא שמאין יהי' יש כו', רק ההשגה בזה איך שבהכרח שהיש נתהווה מאין ואיך הוא אופן ההתהוות דהיינו שבהכרח שהאין מופלא ומובדל מהיש ומ"מ הוא בבחי' קירוב אליו כו' וכמשנת"ל (ד"ה ואלה שמות בנ"י) פרטי הענינים בזה, אבל עצם הענין דהתהוות יש מאין הוא למע' מהשגה כו', וע"כ ההשגה בזה אינה השגה פנימי' דמאחר שבעצם הדבר אא"ל ציור שכלי, ע"כ גם מה שמושג בזה א"ז השגה פנימי' ממש כו'. אמנם ההתבוננות דברכת ק"ש וכמו בענין קדוש כו' ה' צבאות כו' איך שאוא"ס מובדל ומופלא מהעולמות ומה שנמשך בעולמות הוא
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.