א'מו

עושה כמה פעמים עד שמוציא ממנו כל חלקי הסיגים והפסולת גם היותר דק, והכסף יוצא נקי לגמרי מכל סיג ופסולת, ונמצא דבהיתוך הראשון יוצא הפסולת היותר גס והכסף מעורב עדיין עם פסולת, ובהיתוך האחרון יוצא פסולת היותר דק והכסף נקי לגמרי. והאופן הב' הוא שבהיתוך הראשון יוצא הכסף היותר טוב ונקי לגמרי ואין בו תערובות פסולת כלל, והשאר נשאר הכל בפסולת, אבל יש בו עדיין הרבה כסף, ואח"כ בהיתוך ב' לוקח מהפסולת עוד כסף נקי אבל אינו דק כ"כ כמו הכסף הראשון, והפסולת הנשאר הוא גס יותר, כי ע"י שנלקח ממנו הטוב היינו הכסף נעשה הפסולת יותר גס כו', ויש בו עדיין חלקי כסף, עד שבהיתוך האחרון נלקח כל הכסף אף שאינו דק כ"כ, ונשאר הפסולת היותר גס שאין בו חלקי הטוב ונשלך לחוץ כו'. ונמצא שבהיתוך הראשון מצטרף ומתברר היותר טוב ודק, ובהיתוך הב' מתברר ג"כ הטוב רק שאינו בדקות כ"כ, ובכל פעם נדחה פסולת גסה יותר רק שיש בזה טוב עדיין שג"ז הולך בכלל הפסולת לגבי הטוב שנלקח ממנו, עד שבהיתוך האחרון מתברר כל הטוב גם שאינו דק בעצם כ"כ ונדחה

הפסולת היותר גס (וכמו בשמנים שבמקדש במנחות פ"ט שלשה זיתים הן ובהם שלשה שלשה שמנים כו', הראשון למנורה והשאר למנחות כו', הראשון שבראשון אין למע' ממנו כו', דע"ה שגם השני נקי רק שהראשון הוא טוב ודק בעצם והשני אינו בדקות כ"כ כו'). והדוגמא מזה הוא בעבודת הבירורים בהבירור דאו"ח ואו"י, דהבירור דאו"ח הוא שמסיר תחלה הפסולת היותר גס, והיינו דהאדם בתולדתו הוא גס וחומרי, וכמו עיר פרא אדם יולד ונמשך אחר החומרי', וע"ה שיש בו טוב שהוא הנה"א שנמצא בו בהעלם גם מתחלת יצירתו וכמ"ש בהלו נרו עלי ראשי כו', וכמארז"ל נר דלוק על ראשו ומלמדין אותו כל התו' כולה כו', ומכ"ש כשנולד יש בו הנה"א בהעלם כו', אבל הוא בהעלם ובבחי' מקיף לבד, וכמו בכ"י דקודם התפלה הנשמה היא רק באפו שאינה מתפשטת בגוף בבחי' פנימי רק עומדת בבחי' מקיף כו' וכמשנת"ל (ד"ה יהודה אתה יודוך), כמו"כ בתחלת ימי האדם שהנשמה האלקי' היא אצלו בבחי' מקיף לבד ומה שפועל בו בכח פנימי הוא הנה"ט כו', וע"כ הוא נמשך אחר הטבעית כו' (וצ"ל דנשמות הגבוהות שאינם נתפסים

בגשם מאיר בהם אור הנשמה מתחלתם בפנימי', וכמ"ש ותרא אותו כי טוב הוא דמיד כשנולד הי' בו גילוי האור כי טוב דהיינו גילוי הנשמה כו'), ובהיותו י"ג שנה מאיר בו הנה"א בבחי' או"פ, אבל זהו בהתלבשות מאד בנה"ב שנתפס בהתלבשות זאת ובא בהגשמה, וגם מתעלם אורו ע"י הסתר הנה"ב כו', דההתלבשות היא בבחי' תפיסא כ"כ דרשע מכתיר את הצדיק ונעשה מסך מבדיל כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויקח קרח).

וע"כ בגשת האדם אל הקדש כאשר ינדבו לבו ורוחו להיות עובד ה', ראשית דבר צריך להסיר הפסולת היותר גס והוא החומרי' והעביות אשר מורגל בהם ומוטבע בו בעצם טבעו כו', והו"ע שכחי עמך ובית אביך כו', והיינו להיות נקי בבחי' עשי' בפו"מ עכ"פ, ולא רק בדברים האסורים כ"א גם בדברי' המותרים לפרוש א"ע מהתענוגים הגשמי' בדרך כפי' בפועל בדרך הכרח להכריח א"ע שלא להמשך אחרי התענוגים כו', והיינו לא לפעול בעצמו שלא לרצות בהם כ"א רק שבפועל לא יעשה מה שהוא דבר תאוה ותענוג גופני כו' (והכח ע"ז הוא דוקא בכח עצמי שבנפש והוא מה שיש בכח הנפש לכבוש את רוח תאוותו לא בדרך עבודה שפועל