א'מג

בחי' חיצוני' האור דס' השתל' שבהמדידה בא האור בבחי' הגבלה ממש, וכאן היא מדידה פנימי' והיינו דגם כמו שהוא מדוד הוא בלתי מוגבל כו' ועמשנת"ל ד"ה ראשי המטות). וזהו הבירור שמבחי' העונג, דהנה הרצון הוא בהכל בשוה כו' אבל העונג הוא דוקא במה שמוכשר הוא כו', וכאשר העונג בא בבחי' ח"ס נעשה עי"ז הבירור וההגבלה בבחי' הרצון והיינו הבירור מה שהוא עצמות הרצון שבזה דוקא הוא עצם הרצון והחפץ כו', וזהו שרש הבירורים שהוא מבחי' גבו' דעתיק המלובש במו"ס כו', וע"כ ע"י הבירורים שמל' מבררת נמשך בבחי' מל' בחי' עצמות התענוג שבח"ס כו', והמשכה זו במל' הוא בשבת דאז הוא עליית העולמות דהיינו שכל הבירורים שמתבררים עולים בבחי' מל' כמו שהיא באצי' כו' ועי"ז נמשך בחי' התענוג בבחי' מל' וע"י המל' נמשך הגילוי גם בבי"ע כו'. והענין הוא כמ"ש בפע"ח ובסי' בכוונת רצה והחליצנו שהוא בחי' חליצת הנעל דמט"ט שהוא המסך וישלוט אצי' עצמו שלא ע"י הנעל כו' (בפע"ח שער השבת פי"ז אי' חליצת נעל דמט"ט לעלות לברי', ובסי' האריז"ל אי' וישלוט אצי' עצמו או

ברי' וכ"כ במ"ח ובפי' הרמ"ז חקת דקפ"א ע"א), והיינו שנמשך גילוי האצי' בבי"ע כו', וזהו ע"י הזיכוך ובירור דעולמות בי"ע בעבודה דששת ימי החול ועולים בבחי' העלאת מ"ן בליל שבת בחי' שבתא דמעלי שבתא וראוים הם לגילוי האצי' כו', עי"ז נמשך אור האצי' בבי"ע כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מ"ש ויקח קרח כו', דהנה ידוע דקרח רצה להגביר הגבו' על החסדים וזה הי' מחלקותו על הכהונה, דכהנים ולוים הם חו"ג כהן הוא בחי' חסד כמ"ש אתה כהן לעולם ולוים בחי' גבו' כמ"ש ועבד הלוי הוא כו', ורצה להגביר הגבו' כו', דהנה אי' בזהר חילא דאורייתא שמאלא אתכליל בימינא והיינו שצ"ל בחי' שמאלא אבל שיהי' כלול בימינא כו', וכמו ברצו"ש שהן בחי' חו"ג דהשוב הוא ע"י הרצוא דוקא דהרצוא הוא הביטול והיינו הבירור והביטול דנבראים להיות ראוים לאור האצי' ועי"ז דוקא נמשך בהם אור האצי' כו', אבל תכלית הכוונה הוא השוב והגילוי והרצוא שהוא העלי' הוא בשביל הירידה כו', וזהו דשמאלא אתכליל בימינא כו'. אבל קרח רצה להגביר הגבו' מפני שראה שהגבו' קודמים לחסדים, וכמו הצמצום הראשון שקדם לגילוי הקו שזהו הוראה שהגבו' קודמים בשרשן, וכמא' בתחלה עבמ"ח לברוא את העולם במדה"ד ואח"כ שיתף מדה"ר כו' וכמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים), וכן הרצוא הו"ע עיקרי שאא"ל השוב בלי הקדמת הרצוא כו', וכן בהשתל' הרי גבו' דעת"י למע' במדרי'

מבחי חסד דעתי' דגבו' בחי' עצמו' עתיק כו', מכ"ז חשב להגביר הגבו' כו'. אבל טעה בזה דקדימת הצמצום בשרשו הוא מה שנמצא כלול בהגילוי דאוא"ס שלפה"צ שהכוונה בהגילוי הוא שיהי' ע"י הצמצום דוקא וכמשנת"ל ד"ה הנ"ל, וא"כ הרי הצמצום הוא בשביל הגילוי כו' (ומעלת הצמצום מצ"ע שיש לו קדימה בעצם זה יתגלה לעתיד אבל הקדימה בהגילוים הוא רק שעי"ז יהי' הגילוי כו'), ואם תופס הצמצום עצמו היינו שנאחז בהצמצום ה"ז היפך הכוונה לגמרי כו' וכמשנ"ת שם, וכן ברצו"ש הרי העיקר הוא השוב שהרי לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה שאין הכוונה בהעלי' מצ"ע כ"א שעי"ז תהי' ההמשכה כו', וכן במעלת גבו' דעתיק הנה הגילוי הוא ע"י בחי' החסד דוקא, וגילוי בחי' גבו' דעתיק