א'מא

התרחבות המדה הזאת, וההוראה ע"ז הוא שמצינו שכשלא הי' לו למי לגמול חסד הי' בצער גדול מזה, וכמו שפרש"י בפ' וירא שהי' מצטער ע"ז שלא הי' לו אורחים, וא"ז נמשך מצ"ע מדת החסד, כי הנה מדה זו היא שכשיש מי שצריך לחסדו אזי ישפיע לו חסדו אבל למה יומשך הצער כשלא יהי' מי שיקבל חסדו, אלא זהו נמשך מצד העדר התענוג דהתענוג מלובש במדת החסד וכאשר לא בא התענוג לפועל יצטער בזה כו', וגם במדת הגבו' שבאדם שהוא טבע האכזריות והכעס לשפוך חמתו על בנ"א הנה זהו התענוג שלו, דכאשר ישפוך חמתו אזי ינוח וישקט כי הגיע למחוז חפצו ותענוגו וכאשר ימנעוהו מזה יצטער כו', וכמו בשלוחי הדין כשפועלים הדין ר"ל זהו חיותם כו', וכן בכל אדם שיש לו תענוג במלאכתו, וכמארז"ל ב"מ דע"ז א' אוכלשי דמחוזא אי לא עבדי חלשי, אוכלשי הם נושאי משאות או חופרי אדמה אי לא עבדי חלשי, הרי שגם בעבודה קשה יש בזה תענוג וזהו המוסיף לו כח וחיות כו', ובגמ' ברכות דמ"ג ע"ב ע"פ את הכל עשה יפה כו' מלמד שכאו"א יפה לו הקב"ה אומנתו בפניו, ופרש"י דאפי' בורסי נאה אומנתו בעיניו כו', וכן בכל המדות יש בהם תענוג שזהו חיותם וקיומם וסבת התרחבו' והתפשטו' שלהם כו'.

והדוגמא מזה יובן למע' דע"ס דאצי' חב"ד חג"ת כו' עיקר חיותם הוא ע"י בחי' עונג העליון אשר נמשך ומלובש ומתפשט בכל הע"ס ובו תלוי עיקר התפשטותם והתרחבותם כו' (כמדומה דבמ"א מבו' ההפרש בין חיות לעונג דחיות הוא מה שמוכרח ועונג הוא השפעה יתירה, וכמו בורא נפשות רבות וחסרונן ועל כל מה שבראת להחיות בהם כו', ופי' הטור סי' ר"ז בורא נפשות רבות וחסרונן הוא מה שחסר בלא זה, ועל כל מה שבראת להחיות הוא דברים שהן לעידון ולתענוג כו', וא"כ חיות הוא מילוי החסרון לבד שזהו בחי' אצי' מצ"ע כו', ועונג הוא מבחי' עשירות בחי' פנימי' הכתר כו' וכמשנת"ל ד"ה ויקח קרח והלאה וד"ה פדה בשלום נפשי), דכמו"כ בחי' המל' יש בה בחי' עונג שהוא התענוג בענין המלוכה כו'. וכ"ז הוא בחי' הארת העונג לבד שנמשך בכל הע"ס וראשית ההמשכה הוא בבחי' חכ', וכמו שראשית גילוי הקו הוא בחכ' כמ"ש ה' קנני ראשית דרכו כו', כמו"כ גם הארת העונג ראשית המשכתו הוא בבחי' חכ', וכמו כשמשכיל איזה השכלה חדשה הנה בסקירה ראשונה של ההשכלה שמתחדש אצלו מתמלא

עונג, וכמו צהבו פניו כו', וכמו חכמת אדם תאיר פניו שזהו מבחי' העונג כו', וכך למע' ראשית התגלות הארת העונג הוא בחכ' ראשית האצי' ומחכ' נמשך במדות כו', וסיום ההמשכה הוא בבחי' מל' סופא דכל דרגין דאצי' כו'. וכידוע בהארת הקו מא"ס ב"ה המלובש בעולם האצי' הוא מסתיים במל' דאצי' ואינו נמשך בבי"ע, והיינו ע"י המסך והפרסא המפסיק בין אצי' לבי"ע שהוא המונע ומעכב שלא יומשך הארת הקו בבי"ע רק יופסק אורו בבחי' מל' דאצי' כו', ולכן הנבראים דבי"ע הן בבחי' יש, דע"ס דאצי' הן אלקו' גם בחי' המל' היא אלקות ממש כו', והכלים דע"ס דברי' וגם האורות נ"ר הן בחי' נברא בבחי' יש ומציאות כו' מפני שאינו מאיר שם הארת הקו כו'. וכמו"כ הארת התענוג מסתיים במל' דאצי' כו', וזהו לפי שהיא רק הארה לבד ע"כ יש בזה חילוקי מדרי', וכמו שאנ"ר בנפש שאינו דומה התענוג שבחכ' להתענוג שבמדות ובשארי הכחות, וכמו"כ הוא למע' שיש חילוק בין הארת התענוג שבחכ' ובין התענוג שבז"א ומל' כו' וזהו לפי שהוא הארה לבד כו'. אמנם ע"י הבירורים