א'מ

בירורי הניצוצות המתבררים כו' (וז"ע עליית העולמות דבשבת כו'), ועי"ז נמשך בחי' עונג עליון בשבת בבחי' המל' (וכן גם בהעולמות העולים ונכללים בחי' מל' כו'), דהנה נת"ל (ד"ה על ג' דברים) שהכלים ממשיכים אור וזהו מפני שהכלי קדמה בשרשה, וענין הקדימה של הכלי הוא שהכוונה בהאור הוא להאיר את הכלי וע"כ הכלי ממשיך את האור כו', וכמו"כ הוא בענין הזה שהרי הכוונה היא שיתבררו ויזדככו הניצוצות ויהי' ביטול היש כו', וע"כ ע"י הבירור שמתהפך החשך ונעשה כלי לאלקות עי"ז מאיר גילוי האור והוא גילוי בחי' התענוג העליון כו', וההמשכה הוא בבחי' תוס' אור מפני שנשלם בזה הכוונה שקדמה במח' תחלה כו', דכ"ה גם בעליית הכלים שהוא בחי' הביטול שלהם שעי"ז מאיר בהכלי אור עליון יותר מן האור שבתחלת המשכת האורות בכלים כו', ובפרט בעליית בי"ע בבירור הנוגה שעי"ז נעשה הגילוי ביותר כו'. וכמו עד"מ בהתנשאות המלוכה כאשר עם רב מנשאים כבוד מלכותו יהי' המלך מלא חדוה ותענוג מזה וכ"ש מביטול מדינות הרחוקות, כך עד"מ בחי' מח' ורצון אנא אמלוך שעלה במח'

להיות התפשטות בחי' המלוכה ואין מלך בלא עם שהוא בחי' נפרדים דוקא, ומזה שהם מתבטלים ומקבלים עליהם עול מלכותו ית' יהי' זה לנח"ר ועונג כבי' לפניו ית' וכמא' נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני כו', ולכך נמצא העונג העליון מלובש ושורה במדת מל' דאצי' כו'. וביאור הענין הוא דהנה בחי' הארת תענוג העליון נמשך ומתלבש בכל הע"ס דאצי' והוא עיקר חיות כל הע"ס כו', ועז"א במא' דפתח אליהו ואיהו שקיו דאילנא כו' וכמיא דאשקי לאילנא ואתרבו בההוא שקיו כו', דבד"כ הוא אור הקו המאיר בע"ס ובפרטי' הוא בחי' הארת העונג המתלבש בהם כו', וע"ה דשרש ומקור הע"ס הוא מבחי' א"א בחי' חיצוני' הכתר ותענוג ידוע שזהו בחי' עתיק בחי' פנימי' הכתר שמובדל בערך מן הנאצלים כו', מ"מ עיקר חיות כל הע"ס וסבת ההתרחבות שלהם הוא דוקא ע"י הארת התענוג שבהם כו', וי"ל שזהו בחי' הכוונה פנימי' שבאצי' הע"ס שזהו עיקר חיותם כו', ולכן התרחבות והתפשטות האור בהע"ס הוא דוקא כאשר נשלם הכוונה כו', וכמו תנאי התנה הקב"ה במע"ב שאם יקיימו ישראל את תורתי מוטב כו' דהכוונה

הוא שעי"ז נמשך תוס' אור בהע"ס כו', וכמארז"ל במד"ר ע"פ אלה תולדות השוה"א אלה בזכות מי הן עומדין ובזכות מי הן קיימים בזכות ואלה שמות בנ"י ואלה כו' בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים כו', וכמו ועתה יגדל נא כח אד' דבזמן שישראל עושין רש"מ מוסיפין כח בגבו' של מע' כו', וי"ל דז"ע ואיהו שקיו דאילנא דהיינו בחי' פנימי' הקו כו'. ובזה י"ל הכפל ל' שאו' אח"כ דאשקי לאילנא בההוא נביעו וההוא נביעו איהו כנשמתא כו', דמ"ש וההוא נביעו איהו כנשמתא זהו בחי' חיצוני' הקו והיינו מה שמאיר באצי' בסוד שרש כו', ומ"ש דאשקי לאילנא הוא בחי' פנימי' הקו כו'. וכמו שאנ"ר בחוש בהאדם דעיקר חיות כל כחות הנפש שכל ומדות הוא מבחי' העונג שנמשך בהם, ולכן אנ"ר דעיקר התגלות והתרחבות הכחות הוא לפ"ע העונג שבהם, וכמו התגלות והתרחבות כח השכל הוא לפ"ע העונג שיש לו באותה החכ', וזהו שארז"ל לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ כי החפץ והתשוקה היא בחי' התענוג ובאותו הענין שחפץ בו יצליח וישכיל יותר כו'. וכן במדות ג"כ נמשך ומלובש בהם בחי' התענוג, וכמו במדת החסד הנה אברהם שהי' מדת החסד הי' מתענג מאד במדת חסדו וזהו סבת