א'לג

השכל שבא לידי הטי' למדה כו' (וכנ"ל דכשהוא בעצם ההשגה ה"ה למע' ממדות כו'), ומ"מ ההמשכה היא ההשגה עצמה שבאה בבחי' הטי' והמשכה כו', וכמו כאשר מהשכל והסברא בא לידי פסק דין (ע"י דעת נוטה) באופן כך וכך ה"ז הטיית והמשכת ההשגה שבשכל אל המדה כו', אבל אינו בבחי' התפעלות המדה היינו שמתפעל בהמדה עצמה בחסד או בדין כ"א הוא הטיית השכל שמחייב החסד או הדין כו'. וע"ה שזהו ירידה מעצם ההשגה כנ"ל וה"ז יציאת השכל דרך שער לחוץ מעצם ההשגה שבא לידי מדה כו', מ"מ הרי א"ז שנעשה מזה מדה והתפעלות שהוא מהות אחר מן ההשגה, כ"א שזהו מה שההשגה באה בבחי' מדה כו', וה"ז יציאה פנימי' עדיין שלא יצאה עדיין לחוץ להיות מזה מהות אחר דהיינו התפעלות מדה כו', וכמו בהשגת הנשמות בג"ע שמשיגים אלקות ונהנין מזיו השכינה כל חד לפום שיעור מדריגתו אם הוא מבחי' החסד או מבחי' הגבו' כו', דכל נשמה יש לה שרש ומקור ומיוחד במדות עליונות וכידוע שהנשמות מושרשי' בז"א דאצי' כו' (וי"ב שבטים הן י"ב גבולי האלכסונין כו' וכמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה כו'

וכמ"ש במ"א), וג"ע הוא בחי' בינה כנודע (ובפרטיו' הוא בחי' בינה שבמל' כו'), ונמשך ההשגה בכל נשמה לפי מדריגתה כו', וכמו בהשגת הנשמות למטה שמחולקים הם בהשגתם בבחי' חו"ג, וכמו ב"ש וב"ה דהשגת ב"ש הי' בהטי' לגבו' וב"ה הי' הטיית השגתם לחסד, כמו"כ הוא בהשגת הנשמות בג"ע שכל נשמה השגתה הוא לפי אופן שרשה אם בבחי' חסד או בבחי' גבו' כו', והרי הכל הוא השגה לא מדה רק שההשגה היא כפי אופן שרשה בחו"ג כו', וכמו המחלוקת דב"ש וב"ה בכללות ענין העלי' דנש"י שנחלקו בענין הריקוד לפני הכלה, שזהו מה שנש"י נק' כלה על שם כלתה נפשי כו', דבש"א כלה כמות שהיא דהיינו בדרך מלמטלמ"ע ובה"א כלה נאה וחסודה ואפי' היא חיגרת כו' שזהו בדרך מלמעלמ"ט כו' וכמ"ש בלק"ת בסופו על מא' זה, שכ"ז הוא ההשגה באופן העבודה כללי' אם באופן כך או כך כו' (וכמו שהם וישפה דפליגי בזה תרין מלאכיא ברקיע ותרין אמוראי במערבא כו' וכמ"ש בלק"ת ד"ה ושמתי כדכד כו').

אמנם מה שנמשך מן השכל להתפעל באיזה מדה באה' או ביראה הרי המדה היא מהות אחר מן השכל וכמשנת"ל (ד"ה ושבתה הארץ) דמוחין ומדות הן מהותים נבדלים זמ"ז, וא"כ מה שמהשכל מתפעל בהמדה ה"ז יציאה לחוץ מעצם השכל וההשגה כו', וא"ז דומה לשכל המטה כלפי חסד שהעיקר הוא השכל ומאיר בזה גילוי אור השכל רק שמטה כלפי המדה כו', דמ"מ הרי עיקר מעמדו בזה הוא בהשכל וההשגה לא בעצם המדה, שאינו עומד בהתפעלות המדה כ"א עומד בהשכל המחייב את המדה כו', אבל בהתפעלות המדה הרי יצא מכלל שכל ובא לידי מדה ורק הארת השכל הוא בהמדה כו', ובזה יש ב' מדרי' הא' ההמשכה במדות שבשכל והיינו כמו שמהשגת המוח מתפעל בשכלו באה' או ביראה כפי אופן ההשגה כו', והב' ההמשכה במדות שבלב שמתפעל באהוי"ר בהתגלו' הלב כו', שז"ע שערי בינה שהן היציאה מהמוחין לחוץ מעצם מהותן להיות בחי' התפעלות המדות כו', ועיקר היציאה לחוץ מן המוחין הוא במדות שבהתגלות הלב, כי המדות שבשכל הרי אינן מדות מורגשות עדיין כו', וגם המדות שבשכל ה"ז מה שמתפעל על עצם הטוב דאלקות

ומדות שבלב הוא שמתפעל על הטוב שלו היינו מה שקרבת אלקי' לי טוב כו' וכמשנת"ל, וא"כ מה שמהות המדות הוא הרגש