א'לב

בלב וכמו הלב מבין דמה שבהלב נרגש מבחי' המוחין ה"ז ע"י השערים כו', ובד"כ הן מדות שבשכל, ולהיות שהן ז"מ וכ"א כלול מז' ה"ה מ"ט שערים ושער הנו"ן הוא הכולל כולם כו', והמשכה זו הוא במדות שבשכל וגם במדות שבלב כו', וז"ש בזהר נודע בשערים בעלה כחו"ח לפום שיעורא דילי' לפום מה דמשער בליבי', דהיינו לפי אופן השער וההמשכה מבינה והיינו לפי אופן השגתו והרגשתו בלב, לפי אופן כזה הוא העבודה וההתקשרות שלו כו' (והגם שהן רק נו"ן שערים ולפמ"ש בזהר כחו"ח לפום מה דמשער כו' ה"ה בריבוי התחלקות מאד, הענין הוא דמה שהן נו"ן שערים זהו בההמשכה מבינה למדות ואח"כ בהמדות מתחלק לריבוי מדרי' כו', וכידוע דהז"מ כלולים מיו"ד ויו"ד מיו"ד עד ס' רבוא שהן שרש ס"ר נשמות דבכאו"א הוא המשכה מיוחדת כו', וזהו דנודע בשערים בכחו"ח לפום מה דמשער בליבי' כפי שרשו ומקורו בבחי' ז"א דאצי' כו', וכללות כולם הן הנש"ב כו'), וזהו עיני כל אליך ישברו דכחו"ח לפום ש"ד אליך ישברו כו'. והנה בזהר ואתחנן דרס"ב א' בענין ד' בתים דתפילין אי' ביתא תנינא והי' כי

יביאך אר"י מוחא דתרעוהי נפקין לחמשין תרעין כו', וידוע דפ' והי' כי יביאך הוא בינה כו' וממ"ש מוחא דתרעוהי נפקין משמע דמוח הבינה עצמו נבדל בערך משערי בינה רק דממוח הבינה יוצאים נו"ן שערים כו', ועד"מ שערי ההיכל שאינם ההיכל עצמו רק שע"י נכנסים מן החוץ אל ההיכל וכן ע"י יוצאים מבפנים לחוץ כו', והיינו למע' בחי' המשכת האור והגילוי שא"ז העצמות ממש כו'. והענין דהנה בחי' בינה הוא עצם השכל כמו שהוא דהיינו השגת הדבר בעצם המושג שלו בלתי ימצא בו עדיין פתח והטי' לדון ממנו איזה מדה ושכל המטה כלפי חסד או כלפי דין כו', כי הוא למע' עדיין מבחי' המדות כו' (וכמו בהתבוננות אלקי בעצם ההשגה בגדולת ה' או ברוממות הא"ס כשמעמיק שכלו בעצם הענין ה"ה למע' מבחי' התפעלות אה' גם בהעלם בשכלו, רק הוא בבחי' דבקות בעצם הענין האלקי שנדבקה נפשו בכח השגתה שמשגת באלקות כו', וכ"ה בכל ענין שכלי כשהוא עמוק בעצם הענין ה"ה למע' מאיזה הטי' אל המדה הבאה מזה כו', הגם שבכל שכל יש מדה כנודע שזהו בהכרח שיש איזה מדה בכל השגה שכלי' (ולכן בכל

השגה צ"ל איזה עבודה הבאה מהשגה זו וכמ"ש במ"א) ה"ה שם לא בבחי' מציאות כלל כו', ובשעה שהוא בעצם השכל ה"ה למע' מהמדות כו'), וגם בהסברות שבהשכל שיש סברות נוטות לכאן ולכאן, וכמו באיזה פלפול שיש כמה סברות שיכולים לומר כך ויכולים לו' כך, הרי הכל הוא בעצם השגת הדבר שיכולים להבינה באופן כך היינו ע"פ טעם וסברא כזו ויכולים להבינו בטעם וסברא כזו, ה"ז ג"כ למע' מהמדות מפני שהכל הוא עדיין בהשגת הענין כו', וגם הרי לפי הסברות שונות משתנים המדות הבאים מזה וא"כ כ"ז שהוא בפלפול הסברות אינו יכול לבא עדיין אל המדה כו', וגם מצד ההשגה ה"ה למע' מהמדות עדיין כו' (וזהו שהטיית השכל לחסד ולדין הוא ע"י הדעת הנק' דעת נוטה כו', כי הדעת הוא הכרעת הענין באופן כך או כך ומזה בא אח"כ לידי מדה כו', וגם שהדעת מטה את השכל להיות בבחי' שכל הנוטה כלפי חסד או כו', דהשכל וההשגה עצמה היא למע' עדיין מהטיית המדות כנ"ל והדעת מטה את השכל לבא לידי מדה כו'), וכאשר נפתח מן השכל וההשגה פתח לדון עפ"ז לזכות או לחוב נק' שכל המטה כלפי חסד או כו', ופתיחה זו נק' שער שזהו ירידה מעצם