א'כח

רעו"ד שזהו הרצוא דבחי' הכלים כמשנת"ל שם, אמנם אה' בתענוגים הוא להתענג על ה' עד כלותה ממש היינו בבחי' כליון ובבחי' ביטול ממש, וה"ז למע' במדרי' מבחי' אה"ר שזהו מ"מ בבחי' התפעלות ובבחי' רשפי אש (רק שזהו מה שבאש ה' כו'), אבל אה' בתענוגים הוא בבחי' ביטול בתכלית בחשאי בלי שום התפעלות ומורגש כלל וכמו עבודת הכהנים שהיא בחשאי דוקא כו'. וזהו בחי' הרצוא שבהאור דלהיות שהאור הוא בבחי' דבקות במקורו ע"כ הרצוא הוא כענין אה' בתענוגים כו', דהכלים עם היותם אלקות הרי מ"מ אינם בבחי' דבקות ולכן הרצוא הוא כמו אה"ר בבחי' התפעלות ורשפי אש כו', אבל האורות שהן בבחי' דבקות הרצוא הוא בבחי' ביטול בתכלית כו'. ועל ל' השמות ג' ענינים אלו הן ג' שמות ע"ב מ"ה ב"ן וכמ"ש בתו"א בהבי' דחכלילי, דאה"ע הוא בחי' שם ב"ן, ועי"ז נעשה ג"כ בירור העולם בכלל ובירור הנה"ב בפרט כו', וכמשנת"ל ד"ה הנ"ל דבהתפעלות מורגשת דנה"א נעשה ההתחברות דנה"א עם הנה"ב להיות הבירור דהנה"ב כו', ואה"ר היא בחי' ש' מ"ה, וידוע דש' מ"ה הוא המברר בבחי' בירור שני,

דלאחר שמתברר ע"י ש' ב"ן שזהו בבחי' ביטול היש בלבד, הנה אח"כ הוא הבירור ע"י ש' מ"ה בכדי שיוכלל באלקות כו', והיינו שלאחר בירור הנה"ב ע"י האה' דאה"ע, כשבאים לבחי' אה"ר נעשה הביטול במציאות בנה"ב (הביטול במציאות היינו ע"ד דוגמת הביטול דכלים כו') להיות נכלל באלקות כו', ובחי' אהב"ת זהו בחי' ש' ע"ב שלמע' מענין הבירורים, רק שלאחר שיש בחי' אה"ע ואה"ר נותנים מלמע' בחי' אהב"ת שהו"ע עבודת מתנה אתן את כהונתכם כו'.

וע"פ הנ"ל יובן מש"א במדרש דחלשה דעתו כו' וא"ל חייך שלך גדול משלהם כו', דהנה ענין הקרבנות על המזבח הו"ע עליית הבהמה בשרשה ומקורה ע"י בחי' הגבו' שבמל', וכמ"ש אש תמיד תוקד על המזבח שזהו בחי' ה"ג שבמל' שע"י הוא הבירור והעלי' כו', והו"ע הבירור שע"י ש' ב"ן הנ"ל, אמנם בכדי שתהי' העלי' ע"י בחי' המל' הי' צ"ל מתחלה המשכת אור עליון שז"ע חינוך המזבח, דענין החינוך הוא שממשיכים גילוי אור מלמע' בכדי שיוכל להיות אח"כ ההילוך בכח עצמו כו', וז"ע הקרבת הנשיאים שהן מבחי' אימא והיינו שהמשיכו בחי' ה"ג דאימא שזהו גילוי אור עליון הרבה לגבי בחי' המל', והוא הנותן כח ועוז בבחי' מל' להיות ההעלאה מלמטלמ"ע כו', דכמו שהבירור שני הוא ע"י ש' מ"ה כנ"ל כמו"כ עי"ז נמשך הכח בש' ב"ן לברר כו'. והנה אהרן חשב שהמשכת האור במל' צ"ל ע"י דוקא, כי אהרן הוא בחי' אור אבא, וכידוע דמשה ואהרן שניהם בחי' ש' מ"ה ומשה הוא בחי' מ"ה דמ"ה ואהרן ב"ן דמ"ה כו', ולהיות דאבא יסד ברתא ע"כ חשב דחנוכת המזבח צ"ל ע"י דוקא להמשיך במל' בחי'

אור אבא כו', וזהו שחלשה דעתו על שלא הי' עמהם בהחנוכה ולא על עצם הקרבנות שהקריבו שגם הוא הקריב כמה קרבנות משלו כו', רק החנוכה שזהו המשכת האור עליון בבחי' מל' חשב שצ"ל ע"י דוקא כו', וא"ל הקב"ה חייך שלך גדול משלהם שאתה מדליק כו'. דהנה ידוע ההפרש בין אש המזבח ואש המנורה דאש המזבח הוא בחי' מל' כנ"ל ושרשו מבחי' ה"ג דאימא, ולכן הוא בהתלהבות מורגש ברעש כו', והיינו בחי' הרצוא שע"י ההתבוננות שהוא בבחי'