א'כ

האור המאיר בהכלים אינו רק בבחי' התפשטות לבד, וגם לא בבחי' התיישבות ממש בהכלים אלא הוא בבחי' רצו"ש כו'. וכמ"ש בס"י ע"ס בלי מה כו' ודברו בהם ברצו"ש, ופי' ודברו של א"ס המאיר בע"ס דאצי' הוא בבחי' רצו"ש כו', ופי' ודברו הוא בחי' מל' דא"ק וכמשנת"ל (ד"ה אדם כי יהי') דכללו' ההשתל' הוא מבחי' מל' דא"ק כו', ובשרשו הוא בחי' מל' דא"ס דכללות גילוי הקו הוא מבחי' מל' דא"ס כו' (גם י"ל עפמ"ש במ"א שהקו נק' שכינה להיות דכללות גילוי הקו הוא רק להאיר את חשך הצמצום ולהיות שוכן ומתלבש בעולמות שזהו בדוגמת בחי' המל' השוכנת בתחתונים להחיותם כו', וכמשנת"ל כללות ההפרש בין האור הא"ס והאור שבמדה וגבול, דהאור שבבחי' א"ס הוא לגלות עצמותו והאור שבבחי' מדה וגבול הוא רק להאיר העולמות כו', וגם מה שהקו נק' שכינה הוא ע"ש שמקבל מאוא"ס ומשפיע בנאצלים כו', דלהיות המשכתו הוא דרך דילוג הצמצום ה"ז כמו שנתרחק ונבדל מאוא"ס (עם היותו נוגע ודבוק כו') והוא בבחי' מקבל כו', ולפ"ז י"ל דמ"ש ודברו בהם קאי על גילוי הקו כו'). ועז"א ודברו בהם

ברצו"ש דאופן המשכת האור בהע"ס הוא בבחי' רצו"ש דוקא בבחי' מטולמ"ט כו', והיינו מפני שאין ערוך הכלים לגבי האור ואם הי' הכל בבחי' מטי הי' ביטול במציאות ולא הי' יכול להיות התהוות הכלים כלל, וכמ"ש בע"ח בענין התהוות הכלי בעקודים וז"ל ואז ע"י התרחקו ממנו אור עליון אז נעשה באותו אור הנשאר ונתהווה בחי' כלי כו' עכ"ל. ודוגמא לזה מ"ש במ"א בענין מה שהקשה המק"מ מדוע בדרום אין ישוב ועיקר הישוב בצפון והלא דרום הוא חסד וצפון גבו', והי' צ"ל לכאו' עיקר הישוב בדרום בחי' חסד כו', וכמו חסד אמר יברא כו', וכידוע דעיקר ענין ההתהוות הוא מפני שעלה ברצונו להטיב כו', וההתהוות היא באמת מבחי' החסד וכמא' הגדולה זו מע"ב כו'. אך הענין הוא כי דרום הוא ימין וצפון שמאל וימין המקבל הוא בקירוב יותר אל המשפיע בחי' ימין מקרבת כו', לכן הוא בבחי' ביטול יותר לגבי המשפיע ע"ד איידי דטריד למבלע לא פליט כו', וכמו פני ארי' לימין שבבחי' קירוב יותר מפני שור כו', ולכן אא"ל שם ישוב שהוא בבחי' יש ודבר, אלא דוקא בצפון שהוא שמאל המקבל ורחוק

מהמשפיע ע"כ יוכל להיות יש ודבר שז"ע ישוב העולם כו' (ולכן רוח צפונית אינה מסובבת כי מפני הריחוק יכול להיות שם אחיזה יתירה כו', וכידוע דמקו הימין אינו משתלשל רק ק"נ ומקו השמאל בא בג"ק וכמו סוספיתא דדהבא כו', וע"כ אינה מסובבת שלא תהי' יניקה ביותר כו'), והגם דההתהוות היא מ"מ מבחי' החסד זהו דוקא ע"י הגבו' שמעלים ומסתיר ומעלים את האור ומגביל אותו כו', וכמ"ש בסש"ב ח"ב בענין הגדול הגבור כו', כי בכדי שיהי' מציאות יש זהו ע"י הריחוק דוקא כו', וכמו עד"מ השר כשהוא עדיין אצל המלך הוא בטל במציאו' ואינו נראה ליש ודבר אבל כשבא אל המדינה שהוא מושל בה ואינו אצל המלך אז נראה ליש ודבר גדול כו', וכ"ה למע' בבחי' ז"א ומל' דז"א הוא בעל ט"ס ואין בו בחי' המל' שהוא בחי' הגילוי למטה לפי שזהו בחי' יש, והיינו להיותו מבחי' ימין וזכר חסדו וכידוע דז"א רובו חסדים כו', ה"ה בבחי' קירוב לאוא"ס ה"ה בבחי' ביטול בבחי' דבקות למע' כו', ומל' שבנינה מהגבו' דוגמת צפון משם יוכל להיות התפשטות החיות בעולמות ומשם יפרד כו'. ועד"ז יובן שא"א שיתהווה כלי מאוא"ס אם הי' הכל בבחי' מטי וגילוי האור, אלא דוקא ע"י