א'יא

והנה בס' ההשתל' הרי התגלות האורות הי' תחלה ואח"כ התהוות הכלים וכמ"ש בע"ח בהתהוות הכלים בעקודים כו' כנ"ל, מ"מ במח' הכלים קדמו אל האורות וכל עיקר המשכת האור הוא בשביל הכלים, ואם לא הי' בדעת המאציל התהוות הכלים לא הי' ממשיך האור כלל, וע"כ אע"פ שבפועל ההתהוות האור קדום אבל במקור ההעלם הכלים קדמו כו'. ועד"מ במשפיע ומקבל הרי כשעולה ברצון הרב להשפיע שכל לתלמידו הרי בהכרח שיצייר הרב תחלה במחשבתו אופן שכל התלמיד שהוא כלי קבלתו ואופן השגתו שישיג את השכל אחר השפעתו בגילוי, דהיינו איכות אופן ההגשמה שיגשם התלמיד בקבלתו את אור שפע שכל הרב, ואופן הגשמת התלמיד הוא תלוי ברצון הרב באופן ההשפעה שישפיע לו שבאם יהי' בזה אור השכל בגילוי יותר תהי' ההגשמה במיעוט שלא יוכל לגשמו כ"כ ואם ישפיע לו בבחי' מיעוט האור תהי' ההגשמה יותר כו', וע"פ אותו האופן שהוא רוצה הגשמת המקבל כן יומשך אח"כ אור שפע ההשגה בגילוי כדי שיהי' בפו"מ הגשמת כלי המקבל כו'. ועד"ז יובן בענין אורות וכלים דענין הכלי הוא הגשמת האור

וישותו שבזה נתפס ומתלבש האור, ה"ז קדום במח' כו', ולפי אופן הכוונה בהתהוות הכלי היינו באופן קבלת האור וגילויו בהמקבל דהיינו הכלי באופן כזה הוא השפעת האור והגילוי מאוא"ס המאציל כו'. ונמצא דבמקור ושרש ההתהוות האור והכלי הכלי קדום, ובפועל והגילוי האור קדום כו', וזהו ע"ד שמצינו בברי' שו"א דכתי' אלה תולדות השוה"א כו' ואח"כ כתי' ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים, ויש בזה ב' דעות במד"ר ב"ש וב"ה אם שמים קדמו או ארץ קדמה ושניהם אמת, דבס' ההשתל' שמים קדמו לארץ והשמים משפיעים לארץ וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כו', אבל במח' ארץ קדמה דסוף מעשה עלה במח' תחלה כו', וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ דעיקר הכוונה היא הארץ דוקא כו', והיינו דבבחי' אנכי בחי' הכתר ארץ קדמה כו', וכתי' ה' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה כו' (וכן הי' במים וארץ דמתחלה היו המים מקיפים את הארץ ואח"כ גזר אומר יקוו המים כו' ותראה היבשה כו'), והיינו שזהו תכלית הכוונה והיא קדמה במח' כו'. ולכן כח ההתהוות הוא בארץ דוקא וכמו הצמיחה שהיא בארץ דוקא

כו', דבשמים לא יש כח הצמיחה כ"א בארץ דוקא כו', וע"ה שזהו ע"י השפעת השמים וכמו כאשר ירד הגשם והשלג מן השמים כו' והולידה והצמיחה כו', וכן משארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמע' המכה בו ואומר לו גדל שזהו המזלות שברקיע שע"י הוא הצמיחה וכמו ממגד תבואות שמש וממגד כו', וכמ"ש וכל שיח השדה טרם יהי' כו' כי לא המטיר כו', מ"מ ההתהוות הוא מן הארץ דוקא היינו מכח הצומח שבארץ שמזה הוא התהוות גוף העשב והתבואה וכה"ג, והמזל המכה בו ואומר לו גדל זהו לאחר שכבר צמח העשב ועושה בו רק ההגדלה מקטנות לגדלות וכמ"ש באגה"ק סי' כ', ועל מ"ש כי לא המטיר פרש"י שעמדו על פתח הקרקע וע"י המטר צמחו ונתגלו כו', והוא רק ההתפשטות הנעשה ע"י החיות כו', אבל עצם העשב מתהווה מכח הצומח כו' (וע' משנת"ל ד"ה אנכי הא'). והנה במשל דצמיחה מובן דהתהוות עצם הדבר הוא קודם אל החיות כו', שהרי העשב מתהווה תחלה ואח"כ הוא השפעת החיות שהוא מהמזל כו', והיינו שההתהוות שמהארץ עצמה הוא קדום לההשפעה שמהשמים כו' (ומבו' במ"א