א'י

נעשה הכלי, וכאשר נמשך ונתגלה האור ואח"כ עלה ונסתלק למע' הנה העביות שבהאור לא עלה למע' וזה נעשה בבחי' כלי כו', הרי שהי' תחלה התגלות האור ואח"כ נתהווה הכלי, ואיך אמרו ברישא חשוכא והדר נהורא כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע דהרשימו היא דוגמת בחי' כלי, וכידוע דהרשימו היא בחי' כח הגבול שבא"ס והו"ע האותי' דגליף גליפו שבאוא"ס שלפה"צ כו', ועמ"ש בזוהר"ק על מאה"ז בראשית דט"ו פי' גליפו מסר לנו כלל בידינו הרב ז"ל שפי' כלי קבול לקבל בתוכה כל אור שישפיע א"ס ב"ה מאז והלאה עכ"ל, ומפרש מ"ש גליף גליפו אחה"צ, ובכתבים מבו' בכ"מ שזה לפה"צ, אמנם למדנו מזה דאותי' הרשימו הן בחי' כלים כו', דקוה"צ הי' האוא"ס מאיר בגילוי בהאותי' והאותי' לא היו בבחי' מציאות כלל כו', ואחה"צ שנתעלם האוא"ס ונשארו האותי' שנעשו בבחי' מציאות כו', וזהו בחי' מקום שנעשה ע"י הצמצום שהוא בדוגמת כלי כו' כמ"ש בע"ח בתחלתו בהג"ה ונת"ל (ד"ה ויהי ביום השמיני), וע"י שנשארו נקודת הרשימו שהיא כדוגמת כלי עי"ז נמשך האור כי אא"ל המשכת אור בלי כלי כו', וכמ"ש

אין עוד כלי ויעמוד השמן כו', הרי שבתחלה הי' הוויית הכלי בשרשה דהיינו בחי' הרשימו ועי"ז הי' גילוי הקו כו'. וגם כללות הענין מה שע"י הצמצום נמצא האור השייך אל העולמות הוא ע"י בחי' כח הגבול (שהן אותי' הרשימו) שהי' כלול באוא"ס שלפה"צ כו', דהרי ידוע ונת"ל בכ"ד דלפה"צ הי' מאיר בגילוי בחי' פנימי' האור שלמעלה מהעולמות וחיצוני' האור השייך אל העולמות הי' כלול ומעורב בפנימי' האור כו', וע"י הצמצום שנתעלם האור לגמרי נמצא בחי' חיצוני' האור השייך אל העולמות כו', וכמו אצל המשפיע שמאיר אצלו בגילוי האור שכל כמו שהוא לעצמו ואינו ניכר כלל האור השכל השייך אל המקבל, וע"י שמעלים אור שכלו בעצמו נעשה ניכר ונבדל חיצוני' אור השכל השייך אל המקבל שבא בבחי' נקודה א' כו', אך זהו דוקא ע"י כח ההגבלה שנמצא בו גם באור שכלו כמו שהוא לעצמו כו', וכמו שאנ"ר דמי שאינו מסודר בעצמו בשכלותיו לא ימצא לעולם חיצוני' אור השכל השייך אל המקבל, גם כשיעלים אור שכלו בעצמו לא ימצא השכל השייך להמקבל כו', וגם ההעלם אינו שמתעלם לגמרי, וכנודע

דבכדי שיהי' הבדלת חיצוני' האור הוא דוקא ע"י שמעלים אור שכלו בעצמו כאלו לא השכיל כלל, וזה שאינו מוגבל בעצמו אינו יכול להעלים אור שכלו שיתעלם לגמרי כו', והסבה לזה מפני שלעצמו אינו מסודר וא"ז תפיסת האור בכלי שאין בו כח ההגבלה, ע"כ לא ימצא חיצוני' האור כו' (וגם לא יוכל להעלים כו'), ובא בהשפעה האור כמו שהוא לעצמו למע' מהמקבל ובא בלתי מסודר כו', ודוקא כאשר הוא מסודר ומוגבל בעצמו אז דוקא ימצא חיצוני' האור השייך אל המקבל כו'. ונמצא דגם בהעלם אצל המשפיע מה שנמצא האור השייך אל המקבל זהו דוקא ע"י כח ההגבלה שיש באור שכלו גם כמו שהוא לעצמו כו', ולא שהוא בבחי' הגבלה ממש שהרי לעצמו אינו מוגבל בשכלו כמשנת"ל (ד"ה וכל העם רואים) רק כעין הגבלה והיינו שהוא מסודר בעצמו, ועי"ז דוקא נמצא חיצוני' האור השייך אל המקבל, ונמצא בבחי' נקודה מוגבלת כו'. וכמו"כ יובן מזה הדוגמא למע' דזה שע"י הצמצום נמצא בחי' חיצוני' האור השייך אל העולמות הוא דוקא ע"י בחי' כח הגבול הכלול באוא"ס ב"ה, ונמצא בבחי' נקודה כללית שזהו בחי' הכלי כו', ונמצא קודם כל גילוי אור הי' תחלה בחי' שרש הכלי ועי"ז דוקא הי' גילוי האור כו'.