א'ז

מצד הציווי והוא בדרך הפקרות שמפקיר א"ע (ובאברהם אפשר הי' זה ברצון ועונג כו'), וגם זה במי שיכול להתגבר על עצמו ולהפקיר א"ע כו', הרי שיש מה שיכול להתעלם ומה שא"י להתעלם כו', ועם שכ"ז אינו שייך בעצמות, מ"מ כמו שהוא בהדרגה הוא באופן כזה, וע"כ שזה שנתגלה בחי' האור מפני שזה אפשר להתעלם כו' (ולעתיד שנא' יקימנו ונחי' לפניו ממש יהי' גילוי בחי' העצמות כו'), וזהו שאופן הגילוי וההמשכה מן העצמות הוא שיהי' הצמצום כו', והיינו שהצמצום נמצא כלול בהגילוי והצמצום הוא בכוונה שיהי' הגילוי דוקא כו'. ונמצא הגם דעיקר הכוונה הוא הגילוי מ"מ קדם הצמצום שהוא העדר האור והגילוי (וגם בתחלת ההמשכה והגילוי מן העצמות שהי' הגילוי קודם להצמצום דתחלה הי' אוא"ס ממלא מקום החלל ואח"כ צמצם עצמו כו', וכידוע דמלמע' תחלה מטי ואח"כ לא מטי כו', הנה גם בזה הי' כלול כוונת הצמצום כו' כנ"ל), משום שע"י הצמצום והעדר הגילוי עי"ז הוא דוקא הגילוי שהצמצום הוא סבת הגילוי (הן מצד המשפיע והן מצד המקבל כו' כנ"ל), וזהו הכוונה בהצמצום להיות בו

וע"י הגילוי כו', והצמצום הוא טפל אל הגילוי כי הגילוי הוא העיקר ומ"מ קדם אליו הצמצום כו', כי העדר הוא קודם להוי' וכל הוי' צ"ל תחלה העדר כי ההעדר הוא סבת ההוי' וממילא ההעדר הוא התחלת ההוי' כו'. וכמו עד"מ בזריעת הגרעין בארץ הרי דוקא ע"י שנרקב הגרעין עי"ז הוא הצמיחה שבאם לא ירקב לא יהי' שום צמיחה כ"א כאשר נרקב דוקא אז הוא הצמיחה והצמיחה היא מכח הצומח, דהארה מכח הצומח מתלבש בהגרעין ועי"ז הוא הצמיחה כו', ודוקא כאשר נרקב הגרעין ונפסד צורתו לגמרי עי"ז הוא הצמיחה וכל שנרקב ונפסד ביותר הצמיחה היא בריבוי ביותר כו', הרי שההעדר הוא דוקא סבת ההוי' והצמיחה, והוא התחלת הצמיחה כי כאשר נרקב הגרעין תהי' הצמיחה כו', וכ"ה בכל הדברים שההעדר הוא קודם והוא דוקא סבת ההוי' כו', וכמו הזורעים בדמעה ברנה יקצורו דבעת הזריעה אינו יודע איך תהי' הצמיחה ובפרט בארץ הנגב שהיא חרבה ויבשה ה"ה כמיואש וזורע רק בבטחון בהשי"ת וכמא' מאמין בחיי עולם וזורע כו', והם דוקא ברנה יקצורו כו'.

ובמד"ר פ' וישלח פע"ט אי' הזורעי' בדמעה זה יעקב אבינו שזרע את הברכות בדמעה שנא' אולי ימושני אבי והי' כמיואש בנפשו שפחד בלבו אולי עוד יבוא עליו כו', וכמ"ש במד"ר תולדות פס"ה וילך ויקח ויבא לאמו אנוס וכפוף ובוכה ועשה רק משום מורא ובהבטחון בהבטחת אמו רבקה, וכדאי' במד"ר שם גדיי עזים טובים טובים לך שע"י אתה נוטל את הברכות כו', ברנה יקצורו ויתן לך האלקי' מטל השמים כו', וכ"ה בגשמי' כמו במו"מ דפרנסה שא"א לאדם להרויח בעסקיו כ"א אחר היגיעה ופיזור הנפש, וכמה פעמים בצער ויסורים ר"ל מכמה מניעות ועיכובים עד שיאמר נואש לנפשו ויהי' לבו נשבר ונכנע ושפל לכל כו', ואזי יצליח לו ה' ויראה ברכה במעשיו, שזהו אור החסד דפרנסה שבא דוקא אחה"צ וההעדר כו' שההעדר שזהו הצער וההכנעה הוא סבת הברכה וההשפעה כו'. וכ"ה ברוחני' כמו בעסק התו' שזהו ע"י יגיעה דוקא וכמא' אם יגעת ומצאת תאמין כו', ואין התו' מתקיימת אלא במי שממית עצמו עלי' וכמ"ש אדם כי ימות באהל כו', הרוצה לחיות ימית עצמו כו', והצלחת הלימוד הוא דוקא ע"י

יגיעה גדולה ביותר וע"י הנתינה והמסירה שמוסר עצמו לעסק התו' כו', ולפעמים יהי' בצער ויסורים גדולים ר"ל מהעדר הידיעה ומאד לא טוב