א'ג

עבמ"ח לברוא כו' הרי הי' בפועל כן דבראשית ברא אלקי' כו', אך באמת בבחי' המשכה מן העצמות הי' תחלה גילוי ואח"כ העלם והוא מה שהי' אוא"ס ממלא כל מקום החלל ואח"כ העלם הצמצום כו', וא"כ זהו סוף מעשה שהוא תכלית הכוונה כו', וא"כ מה שהגבו' קודם לחסדי' הוא שקדמו בשרשם ומקורם כו', וכן יהי' לעתיד מעלת הגבו' על החסדים כו' וכמשי"ת), ולכאו' זהו היפך הכוונה שהוא בחי' הגילוי דוקא. אך הענין הוא דהצמצום גופא הוא בשביל הגילוי שהרי אין הכוונה בהצמצום להיות בחי' חשך והעלם רק להיות בחי' הגילוי דוקא, וכמו עד"מ במשפיע ומקבל הרי המשפיע כשהוא משכיל ההשכלה לעצמו א"צ שום צמצום כלל ומאיר אצלו אור השכל בגילוי ממש כו', אך כשרוצה להשפיע לזולתו ה"ה מצמצם אור שכלו כו' הרי הצמצום הוא דוקא כשצריך להשפיע כו', הרי שהצמצום הוא בשביל הגילוי שאם א"צ להשפיע א"צ לצמצם רק כשצריך להשפיע אז דוקא מצמצם עצמו כו', והכוונה בהצמצום הוא שיהי' עי"ז הגילוי כו', וע"כ בהצמצום הגם שהוא בחי' התעלמות האור נמצא עי"ז דוקא האור השייך אל המקבל, שהרי

בהמשפיע קודם שמצמצם עצמו אינו ניכר כלל האור שכל השייך אל המקבל כ"א ע"י הצמצום דוקא (והצמצום צ"ל בבחי' התעלמות לגמרי) עי"ז נמצא האור שכל השייך אל המקבל, וגם נמשך בזה עצמות אורו העצמי כו', וכידוע שע"י שהמשפיע מצמצם אור שכלו העצמי הנה הגם שבהתגלות מה שנמצא בזה הוא רק האור שכל השייך אל המקבל, מ"מ הרי ניתן בזה גם האור העצמי של המשפיע כו', ובלתי הצמצום הרי האור העצמי בודאי לא הי' נמשך בזה כ"א זהו ע"י הצמצום דוקא כו', והאור העצמי בא בדקדוק האותי' והתי' שבהם משפיע את השכל, דלכאו' אין בהם נ"מ לגוף ההשפעה ובאמת בזה דוקא מתעלם פנימי' הכוונה כו', ואם הי' הצמצום בכוונה להעלים לא הי' בזה התגלות אפי' חיצוני' השכל ומכ"ש שלא הי' בזה הפנימי' כו', אלא שכוונת הצמצום הוא לגלות דוקא רק שא"א להיות הגילוי אל המקבל כ"א ע"י הצמצום (והיינו שאא"ל השפעה וגילוי חוץ לעצמו רק ע"י הצמצום כו', דלעצמו הגילוי הוא בלי צמצום ולכן הוא בבחי' בל"ג שזהו בלי צמצום כו', וגם מה שהוא בבחי' או"פ וכמו גילוי השכל לעצמו כו' אינו בבחי'

גבול כ"כ ואינו בבחי' התלבשות כו', ומ"מ בבחי' או"פ גם לעצמו יש איזה צמצום והוא מה שהשכיל את השכל, דע"ה שנראה בחוש דהצמצום הוא רק כשצריך להשפיע לזולתו אבל לעצמו בא השכל בלא צמצום, אבל מ"מ מה שמשכיל את השכל ה"ז כעין הצמצום שהרי אינו בא מעצמו כמו הרצון שבא מאיליו, אבל השכל הרי צריך להשכיל וה"ז בא ע"י איזה צמצום המגלה ומגביל כו', רק מה שבל"ג הוא בלי צמצום, והיינו בגילוים מהנפש הבאים מאיליו וממילא וכמו הרצון וכה"ג (וזהו המבו' בכ"מ דהאור הבל"ג הוא אור הכלול בעצמותו כו'), ומ"מ גם האו"פ כמו שהוא לעצמו אינו ע"י צמצום ובכדי לגלות חוץ לעצמותו צ"ל ע"י הצמצום כו', וכן המקבל ביכולתו לקבל רק ע"י צמצום כו'). אבל הכוונה בהצמצום הוא לגלות וע"כ ע"י הצמצום נמשך גילוי האור גם האור העצמי כו'.

וכמו"כ הוא למע' דהצמצום הוא בשביל הגילוי וכמ"ש בע"ח טרם שנאצלו הנאצלי' הי' אור עליון פשוט ממלא כל המציאות כו', והוא הגילוי דאוא"ס בלי שום צמצום והעלם כלל כו' והוא בחי' אור המאיר לעצמו כו', וכשעלה ברצונו לברוא העולמות ולהאציל הנאצלים בכדי להוציא פעולתו