תתקצט

הקב"ה יחידי בעולמו שהי' נראה ונגלה איך שהכל בטל במציאות והוא ה' אחד כו', שהרי הכל נתהווה בבחי' הכתר ולא הי' בבחי' המציאות כלל מפני שאוא"ס האיר בגילוי הי' נראה ונגלה איך שה' אחד כו', וכמו"כ הוא ה' אחד גם עכשיו לאחר שנראי' בבחי' מציאות דבר, דבאמת אוא"ס מאיר בגילוי בעולמות וה"ה בטלי' במציאות ממש כו', וז"ע ה' אחד לידע ולהאמין שגם עכשיו שהעולם נראה במציאות הוא באמת ה' אחד כמו ביום אחד דיום הראשון דמע"ב כו'.

אמנם ממ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד משמע דאחד הוא דוקא כשיש ערב ובקר ומערב ובקר דוקא אנו יודעים ענין ה' אחד כו'. והענין הוא דיום הוא דוקא מערב ובקר דאין יום שאין לילו עמו דכשכולו יום או כולו לילה א"ז יום כ"א דוקא כשכלול מיום ולילה י"ב שעות יום וי"ב שעות לילה כו' (ורק לעתיד יהי' יום שכולו טוב וארוך שיהי' כולו יום, והיינו מפני שיהי' גילוי בחי' אוא"ס הבל"ג כו', והוא בחי' ש' הוי' דלעילא שכולו הטוב ומטיב כו' כמשנת"ל (ד"ה וידבר כו' במד"ס) וע"כ יהי' כולו יום כו', ובאמת גם לעתיד יהי' לילה ג"כ רק שיהי' לילה כיום יאיר כו' וכמשי"ת, וכמו ל"ו שעות שמשה אותה האורה דמ"מ הי' י"ב שעות לילה כו', ובגילוי' דס' השתל' צ"ל יום ולילה דוקא וכן יהי' בהגילוי דלעתיד כו'), ואע"פ שאור וחשך הן מדרי' מיוחדות ומובדלות זמ"ז, וכידוע דחשך א"ז העדר האור כ"א הוא ברי' בפ"ע וכמ"ש יוצר אור ובורא חשך כו', וכן עד רוכ"ד יש הב' מדרי' דאור וחשך כו', וכתי' ויבדל בין האור והחשך דקודם ההבדלה היו משתמשים בערבובי' כו',

ולכאו' איך אור וחשך יכולים להיות בערבובי', אך זהו מפני שהן ב' ענינים מובדלים והיו שניהם יחד קודם ההבדלה כו' (וענין ההתכללות שלהם קודם ההבדלה שהיו בערבובי' י"ל על ב' אופני', הא' שהאור הי' כלול בהחשך כו' והיינו בחי' החשך שהוא למע' מהאור והוא בחי' ישת חשך סתרו והוא בחי' הפנימי' דאוא"ס שלמע' מהעולמות כו' (ואין הכוונה בזה על בחי' הפנימי' והעצמות דא"ס רק על האור שלמע' מבחי' גילוי להאיר העולמות כו' והוא בחי' אור המאיר לעצמו כו'), והאור הוא בחי' חיצוני' האור שלהאיר את העולמות כו', דקודם ההבדלה הי' חיצוני' האור כלול בפנימי' האור והוא התכללות אור בחשך כו' וההבדלה הוא שנבדל בפ"ע כו' וכמשנת"ל סד"ה ויהי הענן והחשך ויאר כו', או שההתכללות היא שהחשך הי' כלול בהאור והיינו דאור וחשך הוא בחי' משפיע ומקבל וכמו דכר ונוק' שזהו ג"כ בחי' אור וחשך כו' (וכמו שמש ולבנה כו'), דקודם הנסירה הי' המקבל כלול בהמשפיע כו', ועמ"ש בזהר"ק על מאה"ז בריש הורמנותא כו' דבוצינא דקרדוניתא שזהו בחי' הרשימו כו' ה"ז נק' נר שהיא בחי'

מקבל כו' וחוט הא"ס שהוא בחי' הקו יורד ומתלבש תוך כלי הנ"ל, וי"ל בזה ענין ההתכללות דכוונת הצמצום נמצא כלול בהאור כו' וכמשית"ל), ואח"כ נבדלו ואמר זה יהי תחומך ביום וזה יהי תחומך בלילה שזהו מ"ש ויקרא אלקי' לאור יום כו' והוא בחי' מדת יום ומדת לילה כו', מ"מ יום שלם הוא דוקא כאשר כלול מיום ולילה כו'. דהנה תכלית השלמות הוא דוקא כשיש ב' קוין דחו"ג (וכן הכוונה האמיתי' נשלם דוקא כשיהי' ב' קוין כו') ואם יהי' רק קו א' א"ז שלמות כו', וכמו עד"מ אדם שהוא רק בקו א' דחסד לבד או גבו' לבד אינו נק' שלם במדותיו ובדעתו, וכמו כאשר ישנא לכל אדם גם לאוהבו האמיתי שהוא בחי' הגבורות לבד א"ז שלמות כו', וכן להיפך כאשר יאהב לכל