תתקצח

במ"א, וא"כ י"ל דהתהוות יום ראשון הוא התהוות בחי' האצי' שאינם בבחי' מציאות וכידוע דאצי' נק' עולם האחדות כו', ומפרשי המד"ר כ' דביום הראשון הי' מע"ב בבחי' היולי כו', וא"כ זהו כמ"ש הרמב"ן בפי' והארץ היתה תהו שהוא חומר הראשון שפשוט מכל צורה עדיין כו', ובע"ח שמ"א פ"ג בפי' הפסוק מאפס ותהו נחשבו כי הא"ס נק' אפס כי אין בו שום תפיסא כו', ואחריו יצא התהו והוא הכתר כו', כי הנה כתר הוא דוגמת חומר הקדום הנק' היולי שיש בו שרש כל הד' יסודות בכח ולא בפועל כו', וממ"ש שם אח"כ משמע דאפס ותהו זהו בחי' עתיק ואריך כו', וא"כ ההתהוות דיום הראשון הוא גם למע' מאצי' והוא בחי' הכתר כו' וזהו דיום הראשון בגימט' כתר כו', וכידוע דאור שנברא ביום ראשון הוא בחי' כתר כו', וזהו שהי' הקב"ה יחידי בעולמו, והיינו שהי' אז נראה ונגלה איך שהוא ית' אחד דגם מה שנתהווה אינו בבחי' מציאות דבר, שהרי בכתר נתהווה הכל ואינם בבחי' מציאות כלל כו'. ומזה צ"ל מש"א בק"ש הוי' אחד שגם עכשיו הוא אחד כמו ביום אחד משום דלגבי עצמות אוא"ס כולא קמי'

כל"ח כו', והיינו דהתהוות העולמות אינו עושה בו שום שינוי ח"ו מפני שאינו נתפס ח"ו בהעולמות כו', דע"ה שהוא מקומו ש"ע אין העולם מקומו להיות נתפס בו ח"ו, ומה שבא בבחי' התלבשות בעולמות בבחי' כח הפועל בנפעל הוא רק הארה חיצוני' דבחי' מל' וכמ"ש מלכותך מכ"ע כו', וגם בהארה זו דבחי' מל' באמת גם בזה אין שום שינוי כלל דגם עז"נ אין קדוש כה' כו', דהיינו בכלל במדרי' האצי' אינו בבחי' התלבשות ותפיסא ממש לעשות בזה איזה שינוי ח"ו, משום דעם היותו מתלבש אינו בבחי' תפיסא כו' (ומה ששייך שינוי כמו כל מניע מתנענע בעצמו הוא בכלים דבי"ע כו' וכמ"ש במ"א), אמנם גם הארה זו שבאה בבחי' התלבשות אינו תופס מקום לגבי העצמות כו' וע"כ לגבי עצמות הכל כל"ח כו' (וכן העולמות לגבי האור המתלבש הן כלא כו', דמאחר שאינו בבחי' תפיסא והוא קדוש ומובדל מהם וע"כ הגם שהוא מחי' אותם מ"מ אינן עושים שום שינוי, שזהו"ע אתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא משנבה"ע דקאי על מ"ש ואתה מחי' את כולם שזהו בחי' האותי' דמל' ששוין אחר הברי' כמו קודם הברי' משום

שאינו בבחי' תפיסא כו' וממילא ה"ה כל"ח כו'). ובאמת העולמות הן בטלי' במציאות לאחר שנתהוו כמו קודם שנתהוו כו' כי האוא"ס מאיר בגילוי בעולמות גם לאחר כל הצמצומים וממילא הכל בטל במציאות כו', וכמו ביום הראשון שהי' גילוי בחי' עצמות אוא"ס ולא היו העולמות במציאות כנ"ל, וכמו קוה"צ דגליף גליפו בטה"ע שזהו בחי' שרש העולמות כמו שהוא קוה"צ כו', ושיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל כו' (שזהו מבחי' כח הגבול שבא"ס כו') הרי לא היו במציאות כלל דקוה"צ אינו שייך ענין המציאות כלל וכלל כו', והיינו מצד הגילוי דאוא"ס שמאיר בגילוי ממש ממילא לא יש ענין המציאות כו', שהרי ע"י הצמצום נעשה בחי' המציאות וקוה"צ לא הי' ענין המציאות כלל מפני הגילוי דאוא"ס כו', וכידוע המשל בזה מאותיות שבעצם הנפש שהנפש מלאה אותי' כו', הרי אינם שם בבחי' מציאות כלל מפני התגלות אור הנפש שמאיר שם בגילוי ממש כו', וכמו"כ הוא בגילוי אוא"ס שלפה"צ שאין האותי' דגליף גליפו בבחי' מציאות דבר כו' (וגם שזה גופא הוא א"ס כו', וכמשנת"ל ד"ה ויהי הענן והחשך דגם כח הגבול הוא עצמות א"ס כו'), וכן הי' הגילוי ביום הראשון דמע"ב שהי'