תתקעח

העדר ההתפעלות שאינו מתפעל משום דבר ואינו נופל בעצמו ואינו אובד עצמו בשום דבר (ער פארלירט זעך ניט), הנה זהו התיישבות לא ישות, דענין ההתיישבות הו"ע האמת כו' וקושטא קאי כו', אבל בעצם הוא בחי' ביטול כו', ולכן העדר ההתפעלות הוא שבדבר שא"צ להתפעל אינו מתפעל כלל, אבל בדבר שצריכים להתפעל ה"ה מתפעל בפנימי' ביותר רק שאינו בהתגלות ואינו אובד עצמו ח"ו, אבל הענין נוגע לו בפנימי' ביותר וזהו מצד הביטול ולכן מתעורר מאד, ונוגע לו הענין בפנימיותו כו', משא"כ המדות הן בבחי' יש, וכמו אהוי"ר גם בעבודה הוא יש מי שאוהב ויש מי שירא כו', ואהוי"ר שאינן בבחי' יש אינן במדרי' המדות וכמו אה' עצמי' שזהו התקשרות עצמי וכן יראה פנימי' א"ז מדות כו', אבל המדות הן בבחי' ישות כו', ויסוד המדות הוא הרגש עצמי דבלא הרגש עצמי אא"ל המדה, ומוחין אינם הרגש עצמי ואדרבה הרגש עצמי מונע ומעכב לענין המוחין כו' וכמ"ש במ"א ונת' ג"כ לעיל (ד"ה כי ה' יתן חכ' ובכ"ד), וידוע דמוחין הן בבחי' עלי' ודביקות למעלה ולכן ג"ר דכל פרצוף הן בחי' שבת כו',

והמדות הן בבחי' ירידה והמשכה למטה כו', והמוחין הן בבחי' הבדלה וכמו מוחין דגדלות הן בבחי' הבדלה, והמדות הן בבחי' המשכה כו', וכללות ענין המדות הוא התפשטות הנפש ולכן נק' אברים וכמו אברין דמלכא חסד דרועא ימינא כו', מפני שהן בבחי' התפשטות מן הנפש כו', והמוחין הן עצמי' והן בבחי' העלם בעצמו כו', וכידוע דגם בחי' התפשטות והתגלות המוחין הוא מחמת בחי' קטנות המוחין כו', דיותר משהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק, אבל זהו קטנות מוחין בחי' מוחין דב"ן כו', אבל גדלות המוחין הוא לעצור ולעכב בעצמו דוקא כו' וכמ"ש במ"א (וכמשנת"ל ד"ה הנ"ל דכמו כללות ההפרש בין עונג ורצון דעונג הוא בהעלם בעצמו דוקא והרצון הוא במרוצה לאיזה דבר כו', כמו"כ הוא במוחין ומדות שהמוחין הן בבחי' דבקות למע' והמדות הן בבחי' ירידה לאיזה דבר כו'). ולהיות שהן מהותים נבדלים בעצם ע"כ צ"ל פרסא ביניהם כו', אמנם הפרסא היא ג"כ מחברת אותם כו', והוא להיות לידת המדות מן המוחין ושיומשך מהמוחין אל המדות כו' רק שזהו המשכה שלא בהדרגה כו', והיינו שע"י הפרסא

נעשה ממהות מוחין מהות מדה כו' וכמשנת"ל (ד"ה ויקחו לי תרומה), והפרסא היא מבינה שהרי ע"י הפרסא נעשה לידת המדות וע"כ מבינה דמשם שרש הז"א משם היא ג"כ הפרסא כו'. והענין הוא דהנה נת"ל (ד"ה ואתה תצוה) דהפרסא יש בה ג"כ העלם וגילוי, והיינו שהוא העלם לגבי מדרי' העליונה וגילוי קצת לגבי מדרי' התחתונה כו', והוא שהמוחין מתעלמים בהפרסא, ועל המדות הוא בבחי' אור מקיף כו', והיינו דכאשר מתפעל בשכלו על הענין נמשך זה ע"י דעת המתפשט ללב שהלב נמשך אחר המוח והוא ביטול המדות שמתבטלים ע"י האו"מ כו' (והו"ע ההתעלמות שע"י מיצר הגרון שזהו ע"ד ענין ההשתוממות כו' וכמשנ"ת שם), ועי"ז מקבלים אור המוחין להיות לידת המדות כו', ומאחר שע"י הפרסא נמשך או"מ מהמוחין על המדות ע"כ הפרסא היא מהמוחין היינו מבחי' בינה כו', וזהו שמבו' במ"א דת"ת דאימא שנעשה כתר לז"א זהו הפרסא דהיינו בחי' המקיף הנ"ל (בלק"ת בהביאור דעל כל כבוד מבו' דת"ת דאי' הן בחי' המדות שבשכל כו' והיינו דההתפעלות שכלי מאיר ע"י דעת המתפשט בלב והוא בחי' מקיף הנ"ל), ומ"מ ההמשכה מהמוחין אל המדות אינו בהדרגה כו',