תתקעד
וכמו כאשר רואה אדם איזה דבר טוב ויפה הרי הדבר עומד תמיד נגד עיניו כו', ואינו דומה לשמיעה דכאשר שומע איזה ענין ומצייר בשכלו טוב הדבר ומתפעל בזה ה"ז רק לפי שעה ואח"כ נשכח ומתעלם הענין אצלו, היינו שמתעלם אצלו טוב הדבר ההוא כו', וממילא אינו מתפעל כו', אבל כאשר ראה טוב הדבר ה"ז אינו מתעלם אצלו לעולם ותמיד הוא לעיניו טוב ויופי הדבר כו'. וכמו"כ הוא בראיית עין השכל באלקו' שאין הדבר מסתלק ממנו כו', והאה' שעי"ז היא בבחי' דבקות שנדבק ממש בהאור האלקי כו'. וזהו בהאור האלקי המתלבש בעולמות כו', ולמע' מזה הוא ההתבוננות בעצמות אוא"ס כו', והוא איך שכל הריבוי שבעולמות בריבוי הנבראים ובריבוי האור והחיות שבהם כו' כ"ז הוא בחי' הארה חיצוני' שמבחי' המל' דמלכותך מכ"ע בחי' התפשטות המלוכה בריבוי עם דאלף אלפים ישמשוני' וריבו ריבבן כו', וכמו"כ בנבראים למטה ובכולם יש הארה אלקי' המהווה ומחי' כל נברא ונברא בפרט כו', אבל יחיד חי העולמי' מלך דחי העולמים הוא מבחי' מלך לבד, אבל עצמו' אוא"ס הוא יחיד שהוא יחיד ומיוחד בעצם
שאינו בגדר מספר ובגדר ריבוי כלל כו'. והנה יחיד הוא שמיוחד בעצם, ואחד הוא היחוד מצד העולמות שהוא א' בז"ר וארץ וד"ר כו', כי הכל בטל ומיוחד בתכלית שאינם בבחי' מציאות בפ"ע כלל כו', וכמשנת"ל בכ"ד ענין ה' אחד בכמה אופנים, שגם בזה יש בחי' השגה שהיא ג"כ עבודה אמיתי' כו', ויש בחי' ראי' שע"י העמקת דעתו יתאמת אצלו הדבר בבחי' ראי' ממש כו', וזהו עיקר העבודה האמיתי' להיות בבחי' ראי' לאסתכלא דוקא ביקרא דמלכא כו', ועי"ז האה' היא אה' פנימי' ממש בהתקשרות ודבקות אמיתי בעצמות אוא"ס ובבחי' תענוג פנימי שמתענג על ה' ונדבק בו בכל עצם נפשו כו'. ואה' זו היא אה' דאהרן, דאהרן אותי' נראה שהמשיך בנש"י להיות בהם אה' זו דבחי' הסתכלות כו', וזה הי' עבודתו בהעלאת הנרות דאור המנורה הוא בחי' אור אבא כו', וכידוע ההפרש בין אור המנורה ואש המזבח, דאש המזבח הוא בחי' ה"ג שבמל' ושרשם מבחי' גבו' דאימא כו', ואור המנורה הוא בחי' אור אבא שזהו בחי' הראי' באלקו' כו', והז' נרות הן ז' מדות והוא שהמדות יקבלו בחי' אור אבא כו', וזהו האה'
שע"י בחי' הראי' וההסתכלות דלאסתכלא ביקרא דמלכא כו', וזהו בחי' הסתכלות דז"א מלמטלמ"ע ועי"ז נמשך בחי' הארת פנים מלמעלמ"ט, וכמ"ש עיני ה' אל צדיקים כו' עין ה' אל יראיו, דכאשר מתחלה עיני תמיד אל הוי' מלמטלמ"ע עי"ז נמשך השפע מלמע' בחי' עין ה' כו', וי"ל שזהו ההמשכה ע"י התו' שהיא בבחי' המשכה מלמעלמ"ט ומאיר בזה בחי' עצמות אוא"ס בגילוי ממש כו' (וענין ההמשכה בזה י"ל שהראי' דאלקו' היא בבחי' התיישבות בנפשו כי זה שע"י הראי' נעשה בבחי' רצוא מלמעלמ"ט ה"ז מצד החידוש דבר שמתפעל מאד בנפשו, ולכן הדבקות בזה הגם שהיא בבלתי מורגש לגמרי מ"מ היא בבחי' התלהבות ובבחי' כליון כו', והענין מה שזהו אצלו בבחי' חידוש דבר הוא מפני שהוא בעצמו הוא מהות דבר בפ"ע עדיין שאינו בבחי' ביטול ממש להיות בבחי' כלי אל האור שיתיישב אצלו ע"כ הוא בבחי' רצוא כו', אבל ההמשכה מלמעלמ"ט הוא שנעשה בבחי' ביטול ממש שהוא כלי ממש לאלקו' וע"כ הראי' אצלו בבחי' התיישבות ובא הגילוי דאוא"ס בבחי' קיום המצות בפו"מ שכ"ז הוא כלים אל הגילוי כו', וכמו משה דודבר ה' אל משה פנים אל
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.