תתקעג

כמו המשכת אור שכל ע"י אותי' ובין ההמשכה ע"י משל שמעלים על האור יותר מן האותי' כו', ונת' ההפרש בין משל וחידה דבמשל הכוונה הוא לגלות האור כו', וע"כ עכ"פ האור מאיר דרך המשל כו', ובכל המשכה מב' מדרי' מובדלות אא"ל ההמשכה דרך הכלים לבד שזהו כמשל האותי' כ"א גם דרך פרסא שזהו כמו המשל כו', והיינו שהפרסא זהו לבוש על בחי' הכלים כו', וכמ"ש הפרד"ס בשער הצחצחות פ"ו הנ"ל דשרשי הכלים ושרשי האורות מאירים בהפרסא (והיינו שמתהווים ומתגלמים בהפרסא דכתר כו') וע"י הפרסא מאירים בחכ' כו', וכ"ה בכל המשכה ממדרי' למדרי' שהוא שלא בהדרגה שזהו ע"י הכלים וע"י הפרסא כו'. אמנם כמו שיש חילוקים באותי' וכמו אותי' המח' ואותי' שבחכ' ואותי' שברצון כו' שהאותי' שהן בבחי' דקות ורוחני' יותר ה"ה מגלים את האור יותר כו', וכמו"כ הוא בענין המשלים דעם היותו משל מ"מ הוא בבחי' דקות שאינו מעלים על האור, וכמו ענין אבני שיש טהור דמחזי כי אידוותא דימא, שעם היותם אבנים שנגלדו ה"ה כמו מים כו', וז"ש בספד"צ הנ"ל אתפרש ואתדבק ולא אתפרש ממש, דע"ה

הפרסא היא הפרש וכמו הפסק בין ע"ק לזעיר, ומ"מ אתדבק בחי' זעיר בע"ק ומתייחד בו כו', וי"ל דהיינו בבחי' רצוא מלמטלמ"ע והוא העלאת מ"ן הנ"ל, ולא אתפרש ממש היינו שגם דרך הפרסא מאיר בחי' הארת פנים דע"ק בחי' אור פני מלך חיים בבחי' פנים דז"א כו').

והנה הארת פנים דע"ק בפנים דז"א זהו כאשר ז"א מסתכל בפנים דא"א וכדאי' באד"ר דקל"ג סע"ב ת"ת פנים דלבר (הוא בחי' פנים דז"א) אית זמן דנהרין כו' כד אתגליין תפוחין דלעילא (בחי' תרין תפוחין שהן הארת פנים כו' כמ"ש בהבי' דאלה מסעי כו'), ומנהון נהירין לש"ע עיבר כו', והוא ע"י הסתכלות דז"א וכמ"ש באד"ר כד ז"א מסתכל במצחא דא"א מקבל ש"ע נהורין כו' וכמ"ש בע"ח שער א"א פי"ד וט"ו. ובעבודה הוא בחי' אה' בתענוגים והוא האה' הבאה ע"י הראי' דוקא והו"ע לאסתכלא ביקרא דמלכא כו', דהנה בכל ידיעה באלקות יכול להיות בב' אופנים אם שהוא בבחי' השגה לבד או בבחי' ראי', וכמו בההארה אלקית המהווה את העולם הרי מובן ומושג היטב איך שהאלקות מהווה את העולם ומחי' אותו וכמ"ש ואתה מחי' את כולם וא"ת מחי' אלא מהווה כו', דהארה אלקי' מתלבש בכל נברא להוותו ולהחיותו כו' כי אין דבר עושה א"ע ולא חי מעצמו כו' וכמשנת"ל (ד"ה ואלה שמות). אך כאשר הוא בבחי' השגה לבד הגם שהוא עבודה אמיתי' וזה כל האדם להיות בהשגה זו לייגע א"ע להבין הענין

היטב שיונח ויוקלט הענין במוחו ולהתפעל מזה באה' שירצה בהאלקות ובהגילוי דהאור האלקי כו', ומ"מ בהשגה לבד אין הענין מאיר בגילוי כ"כ דהגם שמבין ומשיג הענין היטב ומאיר אצלו כו', מ"מ אין עצם הענין אצלו בגילוי ממש, וממילא אינו נקלט כ"כ בפנימי' בנפשו להיות בו תמיד ורק בשעת ההתבוננות אז מאיר ונרגש אצלו, ואח"כ מסתלק ממנו וממילא גם האה' חולפת ועוברת כו'. אבל כאשר היא בבחי' ראי' וכמו שאו מרום וראו מי ברא אלה כו', שרואה אמיתי' הדבר בעין שכלו איך שהאלקות מהווה ומחי' את העולם כו', שזהו ע"י שקידת העבודה בהשגה והתבוננות טובה וע"י ההעמקה שמעמיק דעתו בחוזק בההשגה עד שבא לידי הכרה ולידי ראי' שרואה אמיתי' הענין כו', דאז ה"ז מאיר בנפשו בבחי' גילוי אור ממש ונקלט מאד בפנימי' נפשו ואינו נפסק ומסתלק ממנו לעולם כו'.