תתקעב

תופס מקום הביטול והעלאת מ"ן שלהם לגבי עצמות אוא"ס כו', וע"כ הוצרך בתחלה בעל הרצון הפשוט שיאיר אור חסד עליון מצ"ע שיחפוץ בעונג זה ויהי' נחשב בעיניו כו', ולא מצד שיתפוס מקום אצלו באמת העונג הזה רק משום כי חפץ חסד הוא כו', וזהו גליף גליפו בטה"ע פי' שבעצמות א"ס חקק בחקיקה אור חסד פשוט להיות מחמתו דוקא סבת כח ועוז לעלות בהעלאת מ"ן שיתעורר כבי' בבחי' רצון כו', וז"ע שמו הגדול שזהו בחי' חפץ חסד ששם הנמלך קדום דהיינו שמשם שרש החקיקה שיתפוס מקום ההעלאת מ"ן כו', וכ"ה בבחי' רצון הכללי דא"ק, וכידוע דכללות הענין מה שבאתעדל"ת אתעדל"ע הוא ממחה"ק דא"ק, שא"ז ע"פ טו"ד שמחייב הדבר כך כי אין ערוך כלל, רק מפני שכך עלה במחה"ק דא"ק להיות באתעדל"ת אתעדל"ע כו' וכמ"ש במ"א בדרוש לרוקע הארץ, וזהו הרצון הכללי דא"ק להיות המשכת הע"ס הגנוזות ע"י הקריאה בשמות כו'.

וזהו כמים הפנים לפנים דע"י העלאת מ"ן דבחי' פנים תתאין עי"ז הוא בחי' פנים עילאין כו', דאוא"ס מצ"ע אינו בערך ובגדר הספי' כלל דלאו מכל אילין מדות כלל כו' ואנת הוא חד ולא בחושבן שאינו בבחי' שייכות לע"ס כלל כו', רק ע"י העלאת מ"ן דפנים התחתונים הם ע"ס דאצי' נעשים פנים העליונים דע"ס הגנוזות להיות מקורים להמשכת האור בהע"ס דאצי' כו', ובחי' פנים העליונים הוא שנעשה בבחי' הפרסא וכמ"ש בזהר הנ"ל מטולמ"ט עד ההוא פריסא כו', ובד"כ הוא בחי' מל' דא"ק או דעתיק כו', וכמשנת"ל (ד"ה אדם כי יהי') דכללות ההשתל' הוא מבחי' מל' לבד והיינו שגם בבחי' המל' דא"ק שהיא מדרי' אחרונה שבא"ק אין הספי' מצ"ע כו', כי הכל הוא אוא"ס הפשוט שאינו בערך הספי' כו' רק ע"י העלאת מ"ן דבחי' פנים תתאין כו', וקודם שנאצלו הנאצלים הי' ההעלאת מ"ן מיני' ובי' וכמ"ש בע"ח דבעתיק יחוד מ"ה וב"ן הוא מיני' ובי' כו' וכמשנת"ל באוא"ס שלפה"צ, ואחר שנאצלו הנאצלים מציאות הע"ס הגנוזות הוא ע"י העלאת מ"ן כו', וה"ז כמשל המים שאין להם שום גוון והם

פשוטים בעצם ורק מה שנראה בהם פנים וגוון המסתכל, והפנים הנראים הן המים עצמם הפשוטים ואין כאן ב' פנים כו'. כמו"כ הוא באוא"ס היינו בחי' הכתר שהוא פשוט בתכלית ואין בו שום ציור וגוון דע"ס מצ"ע רק שע"י הרדיפה והעלאת מ"ן דע"ס דאצי' נראה ונגלה בבחי' הכתר בחי' ע"ס הגנוזות להיות בבחי' מקור לע"ס כו', והוא בבחי' הפרסא דהיינו בחי' המל' כנ"ל, והע"ס הגנוזות הן האוא"ס עצמו שהן ג"כ בבחי' פשיטות כו', ומהם נמשכים האורות דאצי' שהן ג"כ בבחי' א"ס שהרי נעשים ע"י העלאת מ"ן, וכל ענין ההעלאת מ"ן הוא שיהי' המשכת מ"ד, וא"כ באופן שנעשים ע"י ההעלאת מ"ן כ"ה ההמשכה שהוא בבחי' א"ס כו', וגם מובן כי הפרסא אינה מעלמת להיותה בבחי' אבני שיש טהור שנראים בה הפנים המסתכלים כו', וממילא גם ההמשכה אינו בבחי' מהות אחר כ"א הוא האוא"ס דבחי' הכתר כו', וזהו א"ת מים מים שלא לחלק בין הע"ס הגנוזות שהן בחי' פנים עילאין ובין הע"ס בחי' פנים תתאין המקבלים מהם דהכל הוא מהות אחד כו', וכמ"ש בספד"צ רפ"ה יהי רקיע בתוך המים להבדיל בין הקדש ובין

קה"ק עתיקא לזעירא אתפריש ואתדביק לא אתפריש ממש והיינו שהפרסא שבכתר אינו מפרס ומבדלת בבחי' העלם ממש ומאיר בחי' הארת פנים דע"ק בפנים דז"א כו' (והנה ההפרש בין ההמשכה דרך הכלים ובין דרך פרסא כבר נת"ל שזהו