תתקע

ושום ענין בהשם רק מה שעל ידו הוא נפנה לקוראיו בשמו כו', דבהכחות עצמי' אא"ל שאינו מרגיש בהם שום ענין, שהרי מובן שאא"ל כחות גלוים רק כשיש כחות נעלמים עצמי' כו', אבל בהשם אינו מרגיש שום צורך וענין כלל רק מה שנפנה ע"י לקוראיו כו', וזהו מצד פשיטות השם שאינו בו בבחי' מציאות כו' (וע' משנת"ל מענין השם בד"ה אני לדודי וד"ה אתם נצבים), וכמו"כ הע"ס הגנוזות אינם בבחי' מציאות רק כמו שמות לבד שנעשים ע"י הקריאה כו'.

ויובן זה עד"מ באדם בקריאת שמות דכחות הפרטי' וכמו בש' חכם או בש' חסדן שזה מביא ומגלה את הכח מההעלם אל הגילוי, והיינו שממשיך גילוי משרש ומקור הנעלם והעצמי של הכח ההוא, וכידוע בענין השבחים כשמשבחים אותו בש' חכם ה"ז מעורר כח חכמתו הנעלמה שגם אם משכיל השכלות בכח מקור שכלו הנה כאשר משבחים אותו שהוא חכם גדול מתגלים אצלו עי"ז שכלי' שהן באופן אחר מהשכלי' הקודמים והיינו שבאים מכח החכ' הנעלמה כו', ולכן אנו רואין שגם כאשר לא נמצא גילוי אור שכל במוחו, וגם אינו מוכן להשכיל דהיינו שאין הכנה כלל בנפשו להשכיל ולהתחכם כו' מתחדש בו שכלי' חדשים מכח חכמתו ההיולי העצמי עי"ז שקוראין אותו בש' חכם שמשבחים אותו בזה, וכן בקריאת ש' חסדן מעוררים כח החסד שבו, שגם שלא יש שום התעוררות חסד כלל בלבו ואינו רוצה כלל להתחסד, הנה ע"י שמשבחים אותו במדת החסד מתעורר כח החסד ההיולי העצמי להתחסד ביותר כמו מצד תוקף העצמות כו', וז"ע השבחים שהיו תלמידי הרשב"י משבחים אותו בכמה שבחים שזהו בכדי לעורר הכחות הנעלמים כו'

וכמ"ש במ"א. ונמצא שקודם שקראוהו חכם לא הי' בו גילוי החכ' כלל וגם לא הי' יודע בעצמו מחכמתו, שהרי זהו בהאופן שאינו מוכן כלל להשכיל, ואז אין בו שום גילוי וידיעה מחכמתו כלל דבשעת שיש הכנה בנפשו להשכיל ולהתחכם, הנה להיותו חכם בעצם הרי בשעה שעוסק במושכלות ומוכן להשכיל יש בו ידיעה מחכמתו גם טרם שבאה ההשכלה בגילוי כו', אבל כאשר אינו מוכן כלל להתחכם אז אין בו ידיעה מחכמתו, וכידוע דהכח ההיולי העצמי אינו בבחי' הרגש כלל שאינו נודע גם מציאותו כו' (ומ"מ ענין ידיעת עצמו יש בו גם כשאינו מוכן להשכיל, והוא שיודע בעצמו שביכולתו להשכיל ולהתחכם כו', וכנודע דענין ידיעת עצמו הוא מהכחות הנעלמים דוקא שיודע כח הנעלם שלו שכחו הוא בדבר הזה כו', וזהו הסבה מה שמתעורר ע"י השבחים כמו בש' חכם מפני שיודע בעצמו כחו ויכולתו העצמי בכח הזה ואלו לא הי' גם בידיעת עצמו שבכחו להתחכם לא הי' התגלות גם ע"י השבחים רק מפני שבידיעת עצמו יודע את כחו כו', אך א"ז ידיעה מחכמתו רק מה שיודע עצם כחו שביכולתו להתחכם כו', דהנה ידיעה מחכמתו

א"ז רק מה שיודע שישכיל ויתחכם כ"א הוא ידיעת השכלת הדבר טרם שמשכיל אותו כו', והוא כי להיותו חכם בעצם והוא מוכן להשכיל ידוע ומורגש אצלו בבחי' העלם ובבחי' מקיף השכלת הדבר עוד טרם שמשכיל כו', וענין ידיעת עצמו הרי א"ז ידיעת השכלה כלל כ"א מה שיודע שביכולתו להשכיל ולהתחכם כו', שזהו רק ידיעה כללי' בלבד כו', וה"ז בדוגמא כמו השם שנמצא בהעלם בהחיות שלהחיות שעי"ז הוא נפנה לקוראין אותו בשמו כו'), וע"י קריאת השם חכם נתגלה בו חכ' מכח חכמתו הנעלמה שזהו בבחי' התחדשות וכאלו עתה נעשה חכם בקריאה והתעוררות זו כו' (והשכלי' באמת הן התחדשות כי השכלי'