תתקסט

הכרח ע"ז שאינו במציאות שכל גם במדרי' היותר עליונה כו', מ"מ אינו מושלל מגדר השכל לגמרי רק שמושלל ממציאות שכל, אבל מ"מ הו"ע שכלי מאחר שכבר הוא בבחי' המשכה להיות מקור לשכל כו', ולכן כח המשכיל נרגש מציאותו כו' כמ"ש במ"א, אבל כח השכל ההיולי העצמי הוא מושלל לגמרי מענין השכל שאינו בבחי' שכלי כלל כו', ולכן אינו בבחי' מקור לשכל רק שהשכלי' נמצאי' ממנו כו', וזהו בחי' העלם שאינו במציאות כו', וכמו"כ הוא ע"ס הגנוזות שהן בחי' העלם שאינן במציאות כו'. אמנם במ"א מבו' שאין מציאות לגנוזות, והיינו שאינם נמצאים במציאות כלל, וזהו ההפרש בין ע"ס הגנוזות לע"ס הגלויות דע"ס הגלויות ה"ה תמיד נמצאים במציאות גם בזמן שאינם פועלים פעולתם כו', ובד"כ הע"ס תמיד פועלים פעולתם שהרי האור והחיות של העולמות הוא מבחי' החסד, וכן ההתהוות הוא מספי' החסד וכמא' הגדולה זו מע"ב כו', ובפרט החיות שהוא מבחי' החסד כו', והגבו' הוא להעלים את האור שיוכל להיות ההתהוות בבחי' מציאות כו', וכן נותן מדה וגבול אל האור באופן שיוכל להתקבל בעולמות

כו', והת"ת הוא ההתכללות כו', וההשפעה היא ע"י נה"י כו', הרי פעולתם היא תמידית כו'. אך הענין שנמצאים תמיד היינו שמציאותם אינו רק מצד פעולתם כ"א מציאותם הוא מצד עצמן כו', והוא שנאצלו ע"ס מאוא"ס המאציל ומצד זה הוא מציאותם כו', והכוונה באצי' שלהם הוא בכדי שיהי' התקשרות הנשמה באוא"ס ב"ה, דלולי הע"ס אינו בערך שהנשמה תתקשר בעצמות אוא"ס כו', רק כשנאצלו ע"ס יכול להיות בהם התקשרות הנשמה כו', וגם בכדי שתהי' ידיעת אוא"ס וכמ"ש בזהר בגין דישתמודעון בי' כו', דעצמות אוא"ס אינו בגדר ידיעה שהוא למע' מבחי' גילוי כו' ובע"ס שייך ידיעה כו', ועי"ז יודעין גם האוא"ס שלמע' מאצי' כו', דאצי' הוא שמו של הא"ס וכמו בית יד שעי"ז אוחזים בהכלי כו', וכמו"כ ע"י הע"ס יכול להיות התקשרות הנשמה בעצמות אוא"ס כו', וכמ"ש הפרד"ס שע"ד ספ"ג ושעי"ט ספ"א, והיינו שהע"ס הן בבחי' מציאות מצ"ע כו'. אבל הע"ס אינם בבחי' מציאות מצ"ע, דהיינו דמצ"ע אינם בבחי' מציאות כלל רק הן בחי' שמות לבד, וכמו עד"מ שם האדם הרי קודם שקוראים אותו בשמו אין השם

נמצא בו כ"כ, הגם שאא"ל שאינו נמצא בו כלל כי מצד עצם נפשו בשרשו ומקורו או עכ"פ מצד הגילוי שלו להחיות צריכים לקרותו בשם זה כו', מ"מ הרי אין השם בו בבחי' מציאות בנפש כמו הכחות שהן בו בבחי' מציאות, וכמה שנפשיט אותם מגדר המציאות ה"ה מכ"מ בבחי' מציאות בנפש, משא"כ השם שאינו בבחי' מציאות בנפש כו', ובאמת השם הוא בבחי' ציור בנפש, גם כמו שהשם הוא בעצם הנפש מצד שרשו ומקורו, וכ"ש בגילוי החיות להחיות שהשם הוא בחי' ציור בו כו', והיינו להיות שהנשמה היא נברא ובבחי' מציאות נמצא, ע"כ מה שנמצא בהנפש אא"ל בו שאינו במציאות כלל (דאס וואס עס איז פראן אין נפש אא"ל אז עס איז ניט פראן) כ"א הוא נמצא בו באיזה ציור כו', אבל זהו רק ציור כללי בכללות הנפש וציור פשוט שאינו באיזה מציאות וציור ממש כו', וכ"כ הוא הפשיטות עד שהאדם בעצמו אינו ניכר ונרגש בו השם כלל, והיינו שאינו מרגיש שום צורך