תתקסה

הפנים הנראים היו בהמים מצד עצמן הי' כמו דבר נבדל מהמים, וכמו עד"מ מהותם מים והם מובלעים במים כידוע מ"מ ה"ה מהות נבדל מהמים, והיינו מפני שזהו התהוות שנתהווה מהמים כו', אבל כאן הרי לא יש כאן התהוות מצד המים כ"א מצד הפנים המסתכלים בהם דמשו"ז נראים הפנים בהמים, ע"כ הפנים הנראים הן מהות מים ממש כו', ונמצא דלא יש כאן ב' פנים מובדלים אלא הפנים הנראים הוא הפנים של המסתכל בהם, ומהו הפנים הנראים הוא המים עצמן והיינו שהפנים הנראים אינם מובדלים מן המים אלא הן המים עצמן כו'. כן לב האדם אל האדם, דהנה יש ב' בחי' אדם, אדם תתאה בחי' מל' דאצי' שמתלבשת בבי"ע להחיותם ונק' אדם תתאה לפי שהיא בחי' נשמה דבי"ע והוא בחי' פני אדם שבמרכבה, והמרכבה דפני ארי' ופני שור כולם בטלים לבחי' פני אדם הנ"ל וכמ"ש ופני אדם לארבעתן ופי' בזהר דכליל כולהו ואנהיג לון כו', ויש ג"כ בחי' אדם עילאה הוא בחי' ז"א דאצי' שנא' עליו ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו כו' (ולעיל נת' דאדם דאצי' הוא בחי' מראה אדם, ואדם דברי' הוא בחי' דמות כמראה אדם

שלמטה מהכסא כו'). ועז"א כן לב האדם אל האדם דאדם התחתון דבי"ע מעורר ע"י העלאת מ"ן שלו בלב האדם העליון ז"א דאצי' (וזהו באמת מצד הפשיטות דבחי' אדם שאינו בבחי' מציאות ובבחי' הגבלה וציור ומ"מ הוא בבחי' שייכות אל העולמות כו' ע"כ מעורר בו העלאת מ"ן כו', וכמו שבמים דוקא נראים פנים המסתכלים בהם מפני שהוא חומר זך וצלול, דבחומר עב ועכור אין הדבר המסתכל נראה בו, וכמו עד"מ אדם שהוא בטבע הגס והחומרי אינו מתעורר מהזולת שאינו מרגיש את הצער והרחמנות שלו, רק מי שהוא בטבע הרך והזך ה"ה מתעורר מרחמנות הזולת, וכל מה שהוא זך ביותר ה"ה מרגיש יותר את הזולת כו', וכמו"כ יובן למע' דמה שהעלאת מ"ן מעורר זהו מצד הפשיטות כו') שיהי' המשכת מ"ד במל', וההמשכה היא ממש לפי מהות ההעלאת מ"ן, ונמצא שאין שינוי בהמשכת מ"ד דז"א הנק' לב אדה"ע מצ"ע אלא לפי שינוי ההעלאת מ"ן הנק' לב אדם התחתון שככה ממש יומשך המ"ד כו', ואין השינוי קנוי בבחי' ז"א בעצם והכל הוא אלקות ממש שבא ונמשך לפי אופן ההעלאת מ"ן כו' וכמ"ש בזהר האי עלמא תתאה לקביל עלמא עילאה כאבן טבא כו', והיינו ממש כמשל מים הפנים לפנים בגשמי' כו' כנ"ל.

ואמנם זהו מאצי' לבי"ע דכמים הפנים הוא המשל דכמו שהוא בגשמי' שמצינו אופן יחוד כזה שהפנים הנראים הן הן פנים המסתכלים והפנים הנראי' הן המים עצמן כו' כנ"ל כן הוא לב האדם כו', אבל למע' מהמאציל אל הנאצלים בחי' כמים הפנים הוא הנמשל והיינו דכמים הפנים אל הפנים מדבר במדרי' עליונה וגבוה יותר. והענין הוא דהנה אוא"ס הוא פשוט בתה"פ ואינו שייך שם שום רצון ושום ציור כלל ח"ו, וכשעלה ברצה"פ לברוא את העולם הי' זה ע"י העלאת מ"ן מיני' ובי' מהתענוג שיהי' במעשה התחתונים, שז"ע במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים והיינו שעלה לפניו התענוג שיהי' בעבודת הצדיקים בקיום התומ"צ שעי"ז הי' התעוררות הרצון לברוא כו' (וע"ה דהמלכה היא לאחר שכבר מתעוררים בהדבר דקודם התעוררות אינו שייך המלכה כ"א כאשר מתעוררים כו', וא"כ הרי הי' ההתעוררות קודם ההעלאת מ"ן כו', הענין הוא שהרי מ"מ כל ההתעוררות תלוי