תתקסא

שלמע' תו' כו', ומ"מ זהו ממו"ס עצמה כו'. וזהו ההבדלה דיגת"ד שמבדיל בין חכ' דמע"ב שנמשך מגוף ועצם השערות וחכ' דתו' נמשך מפנימי' השערות כו', וזהו ביגת"ד שהן בחי' שערות רק לגבי ח"ס ולגבי עתיק ה"ה בחי' דומם כו'. אמנם נת"ל (שם) שיש עוד הבדלה למע' מזה והוא שהרצה"ע דמצות הוא בדברים אלו דוקא וכמו שהד' מינים דוקא נבחרו למצוה ולא צמחים אחרים כו', דמחכ' דמע"ב הרי נתהוו גם דברים טמאים ואסורים, א"כ ההבדלה שבין חכ' דתו' לחכ' דמע"ב הוא ההבדלה בין דברים המותרים לדברים האסורים כו', אבל ברצה"ע דמצות הוא ההבדלה בדברים המותרים גופא מה שהוא ראוי להיות כלי לרצה"ע וכמו הד' מינים שבלולב וצמר לציצית וקלף לתפילין כו', י"ל דז"ע ההבדלה שע"י הב' פאות שנמשכים מגולגלתא שהוא בחי' רצון כו', וההבדלה בזה בין הרצון דמע"ב לרצון דמצות, דהרי במע"ב יש ג"כ רצון וכמא' כד סליק ברעותא למברי עלמא וכשעלה ברצונו כו', רק שהרצון דמע"ב הוא בחי' חיצוני' הרצון והרצון דמצות הוא בחי' פנימי' הרצון כו', שזהו התחדשות יחוד העליון דמ"ת על היחוד

דמע"ב שהוא בבחי' פנימי' כו' וכמ"ש במ"א, והבדלה זו היא ע"י הפאות כו'. והנה הבדלה זו היא ג"כ בתו' שהרי התו' מפרש ומבאר איך ומה היא המצוה כו', והיינו ההמשכה מב' הפאות ביגת"ד כו', דיגת"ד הן הלכות התו' ונמשך בהם בחי' הרצון דמצות מבחי' ע"ס דרישא ע"י הפאות כו', ובפרטי' בתו' גופא הוא ההבדלה בין חיצוני' התו' ופנימי' התו' כו' וכמשנ"ת שם, דפנימי' התו' זה הארה מבחי' עתיק שהרי הן טעמי תו' בחי' התענוג שבתו' כו'. ונמצא הפרסא דשערות דשתי פאות הוא שמבדיל בין הרצון דמע"ב שזהו מבחי' החיצוני' בדרך דילוג כו', והרצון דמצות שזהו מבחי' הפנימי' כו', ופנימי' הרצון נמשך בתו' כו', ובתו' גופא ההבדלה בין פנימי' וחיצוני' דפנימי' התו' הוא הארת עתיק כו'. ויש עוד פרסא למע' מזה והוא בחי' קרומא דאוירא המבדיל בין מוח הסתום שבגולגלתא כמ"ש בע"ח שער א"א ספ"ג, ובין מו"ס שהקרום מבדיל ביניהם וכמ"ש בע"ח שם פ"ז, וי"ל שזהו ההבדלה בין בחי' רזין ורזין דרזין, וכידוע שיש ב' מדרי' בסתום דתו' הא' בחי' סוד סתום שהוא בגדר גילוי ובא לידי

גילוי כו', כי הסתימות הוא רק לגבי המקבלים לא שסתום בעצם כו', וזהו המשכה מבחי' ח"ס רק מה שהוא בבחי' מקור לחכ' הגלוי' כו', והב' בחי' סוד סתום שסתום בעצם שאינו בגדר גילוי כלל ואינו בא לידי גילוי לעולם כו', והוא בחי' מוח סתום הנ"ל בחי' אוירא הנק' מוחא עילאה סתימאה דעתיקא כו' וכמשנת"ל (ד"ה דרשו ה' בהמצאו ובהדרושים שאח"ז), והו"ע טעמי תו' שיתגלה לעתיד כו' וכמ"ש במ"א, וקרומא דאוירא הוא בחי' פרסא המבדיל ביניהם כו' (ובד"כ הוא בחי' הפרסא שבין עתיק למו"ס כו'), ובחי' אוירא הוא שמקשר ומחבר ח"ס עם חכ' דאצי' כו'. וכמו עד"מ באדם כל השכלה חדשה היא באה מכח המשכיל מקור השכל, והנה בכל עת יכול להשכיל שלפעמים הוא משכיל השכלות ולפעמים אינו משכיל, וידוע שזה תלוי בהרצון שירצה בהענין וירצה להתחכם כו', וכמא' לעולם ילמד אדם במקום שלבו חפץ כו', אך אנו רואין שלפעמים גם שרוצה להתחכם ומ"מ לא יתחכם, גם הרצון אינו תמיד ולפעמים אינו רוצה כו', והעצה היא לקשר עצמו בהענין בדרך הכרח ועי"ז יהי' הרצון ויהי' גילוי השכל כו', והכח הזה הוא מאוירא דדעת דעתיק אחזי נהורא בהאי אוירא כו', ודעת הוא התקשרות