תתקנז

בערכה וכמו מהחכ' למדות דאצי' כו', אבל כאשר נמשך ההמשכה וההתהוות ממהות למהות שאינה בערכה אזי צריך שיתחלפו האותי' באותי' אחרים שיש בהם קצת רמיזא על אותי' ההמשכה עצמן כו' (היינו דאותי' ההמשכה הן הד' אותי' הוי' המורים על ההמשכה כנ"ל וכאשר ההמשכה היא שלא בהדרגה צריכים שיתחלפו כו'), שזהו ג"כ ענין התחלפות אותי' א"ת ב"ש דאות תי"ו היא אות אחר מאות א' ומורה על המשכה אחרת (ובד"כ א' הוא בחי' הכתר ותי"ו בחי' המל' וכמו תי"ו רשים רשימו כו' שזהו המדרי' האחרונה כו'), וכאשר הא' מתלבש בתי"ו הרי מתעלם בזה ואינו מאיר כמהותו כו', ועמ"ש בסש"ב ח"ב פי"ב דענין החילוף הוא כמו אור הלבנה שזהו אור השמש שבא בשינוי המהות כו'. וענין שיש בהם רמיזה על אותי' ההמשכה הוא שהאותי' החילופי' מורים מ"מ על אותה המדרי' של האותי' המתחלפים, וכמו היו"ד כשבא באות מ' הרי היו"ד הוא בחי' חכ' וכן המ"ם מורה על ד' מוחין שהן ד' תיקונין הראשונים הנכללים בכתר וחכ' וכמ"ש בפע"ח שם פ"ח, וזהו שהמ"ם רומז על היו"ד וקש"י שהן כתר וחכ' והמ"ם הן הד'

תיקונין הראשונים דיגת"ד הנכללים בכתר וחכ', והט' תיקונין הן מבינה ולמטה והן האות צ', וזהו שרומז על הה' ראשונה דש' הוי' כו'. וי"ל ע"פ מ"ש בפרד"ס שער הצירוף פ"ו שכל אות מהכ"ב אותי' כלול מכולם אלא שבגילוי הוא האות הנכתב, וכמו אות ת' גילויו הוא אות ת' ובהעלם יש בו מאות א' ומכל האותי' כו', ומאחר שהאותיות כלולי' מכולם ע"כ כשמתחלף הא' בתי"ו יש מ"מ בתי"ו רמיזת אות א' כו', ולכן ב' הפיאות נק' מצפ"ץ כי להיות המשכה זו מגולגלתא שיהי' מקור לאצי' אין המשכה זו בדרך ההשתל', לכן ש' הוי' דהתהוות זו נמשך ע"י חילופי אותי' וזהו ש' מצפ"ץ שהיו"ד מתחלף על מ' כו', ומה שבפסוק נזכרים בשמות הוי' ממש היינו דביגת"ד הן בבחי' שמות הוי' וכמו שהן במקורם בע"ס דרישא הן בשמות מצפ"ץ. ויובן זה ע"ד מ"ש במ"א על מאה"ז בלק דקפ"ז ע"א ע"פ המלאך הגואל דבחי' המל' כד איהי שליחא מגו או"א איקרי מלאך וכיוון דשארי על דוכתי' כו' אקרי הוי', דהלמ"ד כלים דמל' שנעשים נר"נ לבי"ע להיות שבהם יש ג"כ הארת הקו כו' וכמשנת"ל ה"ז נק' הוי' לגבי בי"ע, אבל

בהיות המל' באצי' ונק' שליחא מאו"א (הגם דשם מאיר האור בגילוי יותר בהכלים וכמשנת"ל, ובפרט כאשר היא שליחא מאו"א כו') לא נק' בש' הוי', כי דוקא לגבי למטה הימנה בבי"ע שנפסק שם הארת הקו (וכמשנת"ל דבחי' חכ' ועצמות אורות דאצי' אינם מאירים בבי"ע כלל כו') נק' ש' הוי' מצד הארת אוא"ס שבה כו', אבל לגבי בחי' או"א דאצילות עצמם לא נק' המל' בש' הוי' רק בש' מלאך כו'. ונמצא מה שבירידתה בבי"ע נק' ש' הוי' הרי לגבי או"א דאצי' אינו נק' אלא מלאך שהוא שליח כו', ועד"ז אי' במ"ח בכוונת הוי' הוא האלקי' דז"א בעלותו לגבי עתיקא כאלקים יחשב כו' וכנודע, ועד"ז הוא הענין כאן דלגבי גולגלתא נק' המשכת הפאות רק בש' מצפ"ץ ולגבי יגת"ד נק' בש' הוי' ממש כו'. גם יובן זה עפמ"ש בלק"ת בהבי' דביום הזה יכפר בענין השלג שתחלת הוויתו הוא ממים (ועמשנת"ל ד"ה ואתה תצוה דשלג הוא הגשמת בחי' אור שלמע' ממים כו', וי"ל ע"ד כל אורה האמור באלי' בירידת גשמים הכתוב מדבר הרי האור נק' מים כו', וידוע שזהו בחי' אור שבעת הימים שהן ז"ת דעתיק כו' דחסד דעתיק מלובש בגולגלתא וגבו' דעתיק במו"ס כו'),