תתקנד

האור נת"ל (ד"ה ויהי ביום השמיני) שתופסים רק בחי' המציאות מכ"ש הכלים דברי' שאינן תופסי' רק בחי' המציאות לבד כו'. ובאמת יש הפרש גדול בענין תפיסת האור בין כלים דברי' לכלים דאצי' ורחוק ערכם מאד, דהנה ידוע דכללות ההפרש בין בי"ע לאצי' דבבי"ע הוא רק בחי' המציאות דאלקות ובאצי' הוא גילוי המהות דאלקות, והגם דנת"ל (שם) דבאצי' הוא ג"כ בחי' המציאות לבד, היינו רק בחי' המציאות דאוא"ס והו"ע הזיו והארת אוא"ס המאציל (והוא בחי' אלקות לא אלוק' ממש דאלק' הוא העצמי ואלקות הוא רק התפשטות הארה לבד כו'), אבל האור והזיו מהותו ממש מושג באצי' כו'. דהנה מצד בחי' החכ' היינו מה שאבא עילאה מקננא באצי' ודאי הוא כן שהוא בחי' גילוי המהות כו', ואפי' מצד בחי' הבינה היינו מה שהכלים תופסים את האור דנת"ל שזהו בחי' מציאות לבד, הנה זהו רק במעלת האור היינו שהוא אור שהוא בחי' מציאות לבד ולא עצמי אבל האור באותו מדרי' שהוא מהותו מושג בבחי' הכלים דאצי' כו', ואנו אומרים שזהו כמו השגה שהוא בחי' מציאות לבד וכן הוא באמת שזהו רק מציאות

לבד, אבל למע' הוא שהאור הוא אור כזה שהוא רק בחי' מציאות אבל אותו האור שהוא בבחי' מציאות מהותו מושג כו', וכן מובן ממ"ש בע"ח דבכו"ח מאיר אוא"ס בקירוב מקום ובבינה בריחוק מקום ובהרחבה ובז"א דרך חלון ובמל' דרך נקב, וידוע דקאי על האוא"ס והיינו שאין הכוונה שזהו כמו שחכ' מאיר בבינה ובינה בז"א וז"א במל' כ"א הכוונה על האוא"ס כמו שמאיר בבינה (ע"י החכ') ובז"א (ע"י הבינה) ובמל' כו', וידוע דמ"ש בז"א דרך חלון ובמל' דרך נקב הוא בחי' גילוי המהות, וכמו שמבו' ע"ז המשל מאור השמש המאיר דרך חלון ודרך נקב שמהות הזיו מאיר כו', וא"כ כמו מה שבבינה מאיר בבחי' הרחבה ה"ז ג"כ בחי' גילוי המהות כו'. ומ"ש דבכו"ח בקירוב מקום ובבינה בריחוק מקום ענין הקירוב והריחוק הוא עד"מ כשאדם הוא בקירוב לחברו ה"ה מתגלה אליו וכאשר הוא בריחוק אינו מתגלה אליו, והיינו ההפרש בין התגלות העצמי הוא התגלות המציאות לבד כו', וזהו דבבינה הוא בחי' המציאות לבד, אבל בחי' המציאות דאוא"ס מאיר בבינה בחי' מהות האור כו'. והגם דלפ"ז מהו ההפרש בין חכ'

לבינה שהרי גם בחכ' הוא בחי' המציאות לבד דאוא"ס שז"ע דבאצי' בכלל הוא בחי' הארת הקו כו' (והיינו בבחי' החיצוני' דע"ס כו'), הרי גם בחכ' הוא בחי' המציאות לבד, ובבינה אנו אומרים שהאור דבחי' מציאות הוא בבחי' גילוי המהות בבינה וא"כ מהו ההפרש ביניהם. הנה ודאי צ"ל שיש הפרש בין חכ' לבינה וההפרש שבהם הוא בבחי' הבדלה היינו לא בבחי' ערך כ"כ (ולכן מבו' במ"א שזהו כמו אצי' וברי' כו'), וי"ל שזהו ע"ד משנת"ל (ד"ה ציון במשפט תפדה) בענין ההנחה שכלי' שזהו ג"כ שכלי לא בחי' ראי', וא"כ ה"ז רק מציאות מ"מ ה"ז בחי' מציאות שיש בו עצמי שהרי העיקר בזה ההנחה כו', אבל השכלי הוא מציאות שאין בו עצמי כו', או כמשנת"ל (ד"ה וארא) בענין פנימי' המוחין ובחי' גוף נקודת המושכל דנקודת המושכל תופס בעצם אור האלקי ופנימי' המוחין תופס בעצם הענין האלקי שזהו ג"כ עצם אבל רק עצם הענין כו', ונקודת המושכל תופס בעצם האור האלקי כו', ונת' שם דנקודת המושכל הוא לא בחי' ראי' דחכ' כ"א בחי' שכלי ומ"מ ה"ז מציאות שיש בו עצמי כו' ופנימי' המוחין הוא בחי' מציאות לבד כו'. ועד"ז יובן ההפרש בין בחי' תפיסת המציאות בחכ'