תתקנ

בענין הע"ס דאצי' מע"ס דעקודים ודא"ק צ"ל כאן דבחי' חיצוני' הכלים כמו שהן באצי' זהו כמו עד"מ הגרעין (כי כללות ענין חיצוני' הכלים הוא לצורך בי"ע וכמו הדבור שהוא לצורך הזולת כו'), וע"כ גם בחי' חיצוני' הכלים המאירים בבי"ע אינם כמו באצי' כו'.

וענין החילוק בהכלים כמו שהן באצי' וכמו שירדו לבי"ע יובן עד"מ כמו לחכם גדול יספיק תי' א' עד"מ להבין ממנה השכל כמו שהוא בשלמות ולחכם קטן הימנו לא יספיק זה עד שמוכרח לחלק השכל בכמה וכמה תי' ואז יוכל להבין, ולחכם שקטן יותר מן השני לא יספיק ג"ז עד שמוכרח לחלק עוד לכמה וכמה תי' וצירופי' כו', עד שלתינוק יצטרך לו' במאה תי' מה שלחכם יספיק תי' א', ונמצא החילוק בין הכלים והאותי' כשהן נמשכים לחכם גדול אזי בכל תי' ממש מאיר השכל אבל כשנמשכים לתינוק אזי נתפזר השכל בריבוי צירופים עד שבכל תי' אינו מאיר רק מעט מעט אור כו', ומובן שגם התיבות אינם דומין זל"ז דכאשר אור השכל הוא בתי' א' התיבה היא מאירה ואינה במורגש ובישות כ"כ וכאשר נתחלק לריבוי תי' אז התיבות מורגשות יותר והאור מתעלם בהם כו'. וכך עד"מ הכלים כשהן באצי' הרי כללות הכלים דאצי' מיוחדים עם האורות הנק' נשמתא לגופא כו', ויש בהם חיות וגילוי רב מהאורות, עד"מ כמו שבתיבה א' מאור השכל שנמצא זו התי' והצירוף יש בה חיות רב, כך עד"מ בהכלים באצי'

מאירים בהם האורות בגילוי רב כו' (דכללו' הכלים דאצי' נק' צלם אלקי' כו' וכמ"ש במ"א), משא"כ כשהכלים יורדים להיות נשמה לבי"ע הנה בהתלבשות הכלים דאצי' בע"ס דבי"ע אזי אין האורות דאצי' מאירים בהם ע"ד שהיו מאירים באצי' כו', וכמו בהתחלקות השכל בכמה תיבות שאינו מאיר ריבוי אור בהם כי מתחלק האור בריבוי תי' מעט אור בכל תי' כו' (ובאמת א"ז רק מה שמתחלקים האור, כ"א דאור השכל בעצם הוא בגילוי יותר כשהוא בא בתי' א', וכמו שאנ"ר דכאשר תי' א' נושא ענין שכלי ומבינים בזה כל השכל הרי האור מבהיק ביותר וכאשר בא בריבוי תי' מתמעט האור בעצם שאין בו גילוי אור שכל כ"כ והיינו שאין בזה הבהקת האור כו', וגם האור שיש בזה ה"ה מתחלק שבכל תי' אינו מאיר רק מעט מהאור כו' וגם האותיות והתי' מורגשים יותר כו' כנ"ל), ובד"כ הוא שבאצי' הוא ריבוי האור והכלים הם בבחי' מיעוט שאינם בבחי' מציאות כ"כ כו', וכשבאים לבי"ע הכלים הם יותר בריבוי היינו בבחי' מציאות והאור בבחי' מיעוט כו', עד שאפשר להיות מקור להתהוות היש כו', שהרי ההתהוות היא מן

האור רק שזהו ע"י הכלים אבל המהווה הוא האור כו', והיינו שע"י בחי' חיצוני' הכלים דאצי' וכמו שירדו לבי"ע נעשה האור בבחי' מיעוט כ"כ עד שהוא בערך להיות מקור ליש כו'. וזהו פעולת הצמצום בהאור השייך אל העולמות תחלה בחי' הבדלת חיצוני' האור מבחי' פנימי' האור שעי"ז הוא יורד במעלתו בכלל, ובא בדרך דילוג הצמצום שבא עי"ז בבחי' התחלקות כו' ומ"מ הוא בבחי' פשיטות עדיין כו', ואח"כ בא תוך העלם הכלים כו' שגם בעולמות היותר עליונים לא יש גילוי האור כמו שהוא בעצם כ"א בבחי' התלבשות כו' והו"ע נקודת הרשימו שבזה מתלבש ומתעלם האור כו', ואח"כ בבחי' כלים דא"ק ודעקודים עד שבאצי' הוא בחי' הארת הקו בלבד, ובאצי' גופא מה שהכלים תופסים בהאור הוא רק בחי' מציאות האור כו', ומ"מ באצי' יש ג"כ גילוי בחי' החכ' בכללות האצי' כו', ועיקר פעולת הכלים הוא חוץ לאצי'