תתקמח

מביטול במציאות מ"מ הביטול הוא בעצם החומרי' כו', וכן בנפש הביטול שע"י השגה הוא בחי' ביטול היש בכלל וע"י הראי' הוא בחי' ביטול עצמי כו', וז"ש בישעי' סי' מ' מי מדד בשעלו מים ושמים בזרת תכן כו' שאו מרום עיניכם וראו כו', ובסי' נ"א נוטה שמים ויוסד ארץ רוגע הים ויהמו גליו כו', הזכיר הכל התבוננות מביטול עוה"ז הגשמי ולא הזכיר ביטול שרפים וחיות כו', כי בזה שייך בחי' ראי' ממש שזה ממשיך הביטול ביותר כו', ומ"מ צ"ל ג"כ ההתבוננות באלקות וביטול עולמות העליונים כו', מפני שצ"ל ידיעת אלקות כו' ושעי"ז דוקא בא לידי אהוי"ר כו' וכמ"ש באגה"ק בקו"א ומביאו ללב שלם כו' וע"י העמקת הדעת יכול להיות גם בזה בחי' הכרה כאילו רואה כו'). וכ"ז הוא לפי שחכ' היא למע' עדיין מהתלבשות בכלים ממש, ובינה היא בחי' התלבשות בכלים שאינו מאיר עצם מהות האור ממש וע"כ בבחי' עצם האור הוא בבחי' הודאה לבד כו'.

אמנם ידוע דאבא עילאה מקננא באצי' וכמ"ש בע"ח שמ"ז פ"ג דבכל האצי' מאיר בחי' חכ' גם בזו"ן דאצי' כו' והבינה לא הועילה באצי' רק בבחי' מעבר לבד כו', אך אחר אצי' נעשה בינה בבחי' מסך ומלביש גמור כו', וע"כ באצי' איהו וגרמוהי חד שגם בחי' הכלים דאצי' הן אלקות ממש ובטלים לאוא"ס ומתייחדי' עמו כו', וזהו לפי שאור החכ' מאיר בהם והחכ' היא ביטול וע"כ גם הכלים דאצי' הן בבחי' ביטול ממש כו' (ולכאורה מה שהכלים דאצי' הן אלקות זהו מפני שנתבררו ע"י ש' מ"ה דתיקון בבירור היותר טוב שהן בבחי' אלקות ממש כו' וכמ"ש במ"א, וי"ל דהכוונה שהן בחי' אלקות ממש להיות בהם בחי' הראי' ולהיות בבחי' יחוד ממש זהו ע"י גילוי החכ' בהם כו', ולפ"ז י"ל דזהו בחי' פנימי' הכלים כו', דמה שהכלים הם אלקות זהו בכללות הכלים דאצי', אך מה שהן אלקות באופן כזה להיות בחי' הביטול דחכ' שזהו מה שנתחדש ע"י גילוי בחי' החכ' בהם י"ל שזהו בבחי' פנימי' הכלים כו', וכן מבו' במ"א דמש"א איהו וגרמוהי חד זהו בבחי' פנימי' הכלים כו'). וזהו דבאצי' איהו

וחיוהי חד ואיהו וגרמוהי חד שהכל הוא בבחי' אחדות כו' (ומ"מ אינו דומה היחוד דגרמוהי להיחוד דחיוהי כו', והיינו דע"ה שהבינה הוא בחי' מעביר לבד באצי' מ"מ ג"ז הוא התלבשות כו', וכמ"ש באגה"ק בקו"א דביו"ט בחי' חסד דאצי' המלובש לגמרי בחסד דברי' מחי' עוה"ז הגשמי ע"י מעבר חסד דיצי' ועשי' הנק' ג"כ התלבשות שאל"כ לא הי' פועל בגשמי' עוה"ז כו', הרי שהמעבר גורם שעי"ז יפעול בגשמי' כו', וכמו עד"מ כשכותבים שכל באותי' הכתב ע"י אצבעות היד הרי היד אינו כלי לאור השכל ורק שעובר דרך מעבר היד ומ"מ עי"ז הוא בא באותי' הכתב כו' וכמ"ש במ"א, והגילוי הוא מ"מ אור שכל ולא כמו בהתלבשות השכל במדות שהן בבחי' כלים לשכל שההתגלות היא המדה רק שבהמדה ניכר שבאה ע"פ השכל אבל מה שבהתגלות הוא המדה כו', וכן בהתלבשות אור השכל במוח ה"ה בא בהגשמה שאינו בערך לגבי האור שכל כמו שהוא בעצם כו' כנ"ל, ובאותי' הכתב הרי מאיר אור השכל בגילוי לפי שהוא בדרך מעביר לבד ומ"מ ה"ה בא בהגשמה כו', וגם תוונא דלבא לא כתבי אינשי כו', שאינו בזה הפנימי' כו',

וכמו"כ היא הדוגמא למע' דגם דרך מעביר הבינה אינו מאיר האור העצמי ממש וע"כ גם היחוד והביטול אינו כמו בהאור כו', ומ"מ מאיר בהם בחי' החכ' ויש בהם בחי' הביטול דחכ' כו', והיינו שאצי' הוא בחי' ד"ע גם בבחי' הכלים